המפתחות אצל ליברמן

אביגדור ליברמן הוא המנצח הגדול של בחירות 2019, הן של מועד א' והן של מועד ב'. כאשר הושמעה טענה זו לאחר בחירות אפריל היו שהרימו גבה, וכשנאמר שוב שבגלל או בזכות ליברמן נקלעה המדינה לבחירות נוספות (תלוי בנקודת המבט הסובייקטיבית של השומע) - היו שהרימו שתי גבות, וזאת משום שלא הבינו שפוליטיקאי שהולך עד הסוף מעלה את ערכו ואת מחירו. בסבב הדיונים הקרוב ייקחו אותו הרבה יותר ברצינות. מנהיג חפץ שלטון ייאלץ לשלם את מחיר דרישותיו של ליברמן, ועדיף שימהר לעשות זאת כבר בתחילת המו"מ כדי לא לאחר. המפתח להרכבת הממשלה מצוי עמוק בכיסו של ליברמן.

כיצד זה קרה? כיצד הפך המתנחל מנוקדים, זה עם המבטא הרוסי הכבד, זה עם הדיבור השקט והיבשושי משהו, ליקיר הקונצנזוס הישראלי? אפילו את קהל התיאטרון הלאומי הבימה, מעוז הצפונים של תל־אביב, הוא כבש. ליברמן הוא 

ליברמן יקרב ביניהם? גנץ כרמטכ"ל ממתיק סוד לאוזנו של נתניהו // צילום: מתן פאר

אסטרטג מהמעלה הראשונה. הוא היה הקמפיינר הראשי של עצמו, ובחשיבה גאונית פיצח את הגנום הישראלי ושלח ידו ללקט את שיירי הקולות מארבעה כיוונים שונים, כמו תמנון רב־זרועי שרואה לפניו רק את משימתו.

מצד אחד המשיך לשמור על נאמנותו של הקול הרוסי חרף מאמצי הליכוד, אולם מצד שני - מילא אלפי בקבוקים של שני ליטר כל אחד בקולות ששתה מכחול לבן ומהליכוד. זאת ועוד, מעל ראשם של נתניהו, שקד ובנט שהיו עסוקים בקרבות געוואלד ביניהם, ליברמן הקפיד לדבר בגאונות אל התת־מודע של לבבות הקהלים האבודים משהו של כחלון ופייגלין, שחברו לליכוד. מבלי שבכלל הבחינו בכך, הפקק ששמר על הבקבוק שלהם נפתח לו לאיטו - ובדרך זלגו רוב המים ומצאו מבטחם, איך לא, באות "ל".

במהלך הקמפיין - לצד קריאתו נגד מדינת הלכה, הגדיר ליברמן את עצמו כבית הלל בכל הקשור לענייני דת. בכל שיחה הוא ציין שאשתו ובתו דתיות. ליברמן לא ויתר על הבעת געגוע גדול לזבולון המר המנוח שאותו העריך, ועמד תוך כך על ההבדלים התהומיים בין סמוטריץ' והמשיחיים למיניהם, לבין מורשת המר. אצל ליברמן אין אמירות סתמיות, הכל מחושב, גם ההשוואה להמר. רוצה לומר - במילותיי, שלא אמורה להיות מניעה לממשלה עם ליברמן והציונות הדתית האמיתית.

ליברמן של התקופה האחרונה הוא אדם נחוש ושקול, שחזר ואמר - רק ממשלת אחדות, לא מדינת הלכה, והתאהב באמירה "להיות עם חופשי בארצנו", התחייב שלא ייתן לפתוח קיוסק בשבת בבני ברק, אך יילחם כדי שייפתח בתל אביב. ליברמן ממשיך להפגין נחישות גם לאחר הבחירות ומבטא בכך את רצון העם. כן, רוב העם רוצה שתהיה כאן אחדות לאומית שתחבק אותו חזרה ותאחה את השסע הפנימי שנולד זמן קצר לאחר כניסת גנץ לפוליטיקה (שלא באשמתו). אם ליברמן אכן יצליח להוביל להקמת ממשלת אחדות לאומית, ראוי שיתעקש לסמן בעצמו את משימתה הראשונה: שינוי שיטת הממשל, לשיטה שתאפשר לממש את רצון הרוב הציוני, תוך שתכבד מאוד את אלו שאינם נמנים על הרוב.

לסיום, לכל הספקנים והחששנים - תנו קרדיט לבני גנץ. הוא, כמו גם נתניהו, הם מלח הארץ. גנץ חייב לקבל החלטה אמיצה ולהבהיר שהמדינה חשובה יותר מהבטחת בחירות. אין לו פריבילגיה לקבוע מי יעמוד בראשה של מפלגה אחרת. ליבי עם נתניהו, שגם מתנגדיו הלא פנאטים מסכימים שהוא ראש ממשלה טוב, מקצוען, פטריוט, לוחם, ביטחוניסט ומדינאי משכמו ומעלה. בואו נניח בצד את הרוע והאנטי הקיצוני הקיים נגדו, ונייחל כולנו שייצא נקי מהפרשות האופפות אותו.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי־תקשורתי, "פאר לוין תקשורת"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו