כשאבא היה רק בן שלוש, גורשו הוא ומשפחתו מביתם לערבות אוקראינה בצעדות המוות של טרנסניסטריה. אחותו התינוקת נרצחה שם. כדי להבריח אותו מאימת הנאצים, שלחו אותו הוריו למחסה. הוא ראה אותם בפעם הבאה כשהיה בן 23. בת שלושה שבועות היתה אמא כשמסרו אותה הוריה לחברת המחתרת ההולנדית, חסידת אומות העולם, יט דה יונג. שנתיים וחצי שמרה עליה יט תוך סכנת חיים יומיומית, עד שהשיבה אותה למשפחתה בסיום המלחמה. כל זה קרה כי העם הנאצו־גרמני החליט להשמיד, להרוג ולאבד את היהודים באשר הם.
והנה, בתוך שלושה דורות בלבד, לא אחר מנשיא מדינת היהודים (או שמא "מדינת השבטים"?), ראובן ריבלין, חושב שניתן להעמיד בשורה אחת את ההורים שלי ואת מי שפגעו בהם, את הרוצחים והנרצחים, את המשמידים והמושמדים.
בהתבטאות מיותרת, ריבלין "התנצל בשם אזרחי ישראל" בפני האלוף במיל' יאיר גולן, שכזכור, בעודו לובש מדים "זיהה בקרבנו תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו בגרמניה לפני 80-70 שנה". הדברים הבלתי נסבלים הללו זכו בשעתם למטר גינויים. ובכל זאת, לא אחר מנשיא מדינת ישראל יוצא נגד המגינים ומתייצב לצד הדובר.
עוד לפני שנכנסים לתוכן הדברים, אי אפשר שלא להשתומם על היעדר החוכמה. הנשיא מעלה מן האוב ויכוח שכבר נשכח, ובעודו מטיף לממלכתיות ולאחדות, הוא מכניס את ראשו לאחת המחלוקות הקשות שנתגלעו כאן. למה?
ובאשר למהות, המשפט התלוש של ריבלין מופרך בדיוק כמו טענת הנשיא אפרים קציר, לאחר מלחמת יום הכיפורים, שלפיה "כולנו אשמים". ריבלין לא שאל את אזרחי ישראל מה דעתם, אין לו שום סמכות לדבר בשמם והוא כנראה גם לא מעודכן בעמדותיהם.
ראו מה אומרים שני אזרחים, שהם במקרה ההורים שלי. אבי, מיכאל כהנא, אומר כי "לא היה אירוע כמו השואה בכל ההיסטוריה האנושית. לכן כל סוג של השוואה לשואה פסול, כולל חרדים שצועקים 'נאצי' לשוטרים. לא היה מקום לכך שהנשיא יתערב בוויכוח פוליטי, בוודאי שלא היה מקום שיתנצל, וכניצול שואה אני שואל - מה פתאום הוא מתנצל בשמי?"
אמא, רבקה כהנא, מוסיפה בכאב: "מה שגולן אמר היה נורא ואיום, והוא זה שהיה צריך להתנצל בפני הציבור. הנשיא לא שאל אותי ואת יתר ניצולי השואה אם אנחנו מוכנים שיתנצל בשמנו. לכן המעשה שלו חצוף. אף אחד לא נתן לו מנדט לזה".
לא צריך להיות ניצול שואה, או אפילו דור שני לשואה, כדי להבין עד כמה דברי גולן מצדיקים גינוי ולא גיבוי. על פי לוח הזמנים ששרטט לפני שלוש שנים, הכנסת כבר אמורה היתה כיום לחוקק גרסה מקומית של חוקי נירנברג, להחרים את הרכוש הערבי ולחולל ליל בדולח באום אל־פחם. הרי אלה "התהליכים" שזיהה. אבל קמצוץ מכל אלה לא קרה ולא יקרה לעולם. האלוף הנכבד אמר דברים נבערים ותלושים, שסיפקו לשונאי ישראל תחמושת שלעולם לא תתכלה.
כעת, במקום לשפוך על ראשו של גולן מים קרים, במקום לייצג ולו לרגע אחד את צדקתם של היהודים, ריבלין הופך את היוצרות ומתנצל "בשם אזרחי ישראל".
"הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ", אמר הנביא ישעיהו. אין תיאור קולע יותר להצהרות הנשמעות, ולא בפעם הראשונה, מפי הוד מעלתו נשיא מדינת ישראל. כבוד הנשיא, אין לי מושג בשם מי התנצלת, אך ודאי שלא בשם הוריי, אחיי או בשמי.
