האלימות הזו מתחילה מבפנים

ח'יר אלדין חמדאן, שנהרג בנובמבר ‭ 2014‬ בכפר כנא מאש שוטרים, סחף אחריו שביתה בכפא כנא ובמוקדים נוספים במגזר הערבי. הוא זכה לתואר "שאהיד", והפך לסמל האלימות המשטרתית בחברה הערבית.

רק שהסיפור האמיתי הוא שח'יר אלדין אינו קדוש מעונה.  צילומים מראים אותו מתנפל עם סכין, כמו אחוז אמוק, על  ניידת משטרתית ומנסה לשבור את החלון. את המחזה הזה, של אדם המקפץ באוויר ומשתולל באלימות כשבידו סכין, זכו הישראלים לראות בהזדמנויות רבות בהקשר של טרור.

היום אמורה להיפתח במגזר הערבי מחאה מוצדקת. בזמן קצר מאוד, מספר ההרוגים בתוך היישובים הערביים הגיע  לרמה חסרת תקדים. מאז שנת ‭ 2000‬ נהרגו יותר מ-‭1,300 ‬ אזרחים ערבים כתוצאה מאלימות ומפשיעה. נבחרי ציבור ערבים מרבים להאשים את הממסד הישראלי, ובעיקר את  המשטרה ואת השלטון, בעליית האלימות, ובכך מעמיקים את משבר האמון בין החברה הערבית לגורמי אכיפת החוק.

אלא שהחברה הערבית תורמת לעידוד האלימות בקרבה, בעיקר כשהיא נוטלת את מלאכת עשיית הצדק מהגופים המוסמכים ומעבירה אותם לידי המשפחות והקהילה. במקום שחוק וסדר יופקדו בידי השלטון המרכזי של המדינה,  בחברה הערבית מעדיפים לעיתים "לסגור את העניינים"  בבית, או בחמולה, או בכפר. סביב מונח הכבוד בחברה הערבית מתארגנים בזה אחר זה שדות לחימה זעירים, שבהם צעירים מגינים באלימות על כבודם או על כבוד משפחתם. זהו חלק מתרבות ומנטליות שאותן צריך להציף בשיח, ולא רק באמצעים מעשיים.

כעשר שנים עבדתי בתרגום ובתמלול חקירות ונתקלתי באינספור התבטאויות שמשקפות את יחס החברה הערבית  למנגנוני אכיפת החוק. הסלידה מעירוב המשטרה בסכסוכים,  לינצ'ים, איומים ושריפת מכוניות, וההסתפקות בסולחות כדרך לסיים קונפליקט אלים, מחלחלות לאיטן כסטטוס קוו גם מול המדינה. כך הופכות הסולחות לשוק שחור של צדק, שמבטא יותר מכל את השקפת עולמה התרבותית של  החברה ביחס לאלימות. מבחינתה, אלימות אינה חציית קו  אדום, אלא חלק מהיחסים החברתיים, שמותר ואף רצוי לקיים עליה ועל גבולותיה משא ומתן.

אם רוצים בפתרון, אין לבחון את המקרה של ח'יר אלדין במנותק משאר מקרי האלימות. אותה חברה שמחבקת את פושעיה בשביתות, לא יכולה לפטור את עצמה מאחריות על הנזק שמוליד אותו חיבוק. החברה הערבית צריכה לאזור אומץ ולתת לשוטרים להיכנס ליישובים ולכפרים, ולגבות  אותם, רעיונית ומעשית, באופן מלא. היא לא יכולה ביד אחת לדרוש את כניסת המשטרה לפירוז היישובים הערביים  מנשק, וביד השנייה לתקוף את השוטרים, לסכן את שלומם ולכנות אותם בתארים בזויים. על מנהיגי החברה הערבית ואנשיה להחליט החלטה גורלית אך קלה מאוד: להפנות גב אל פושעיה, כדי להבטיח שבניה הטובים יזכו לחיים טובים  יותר, או לכל הפחות - לחיים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו