ייתכן מאוד שהאנושות עומדת בפני פריצת דרך אדירה בתחום האנרגיה. ייתכן מאוד שבעתיד, אולי אפילו הקרוב, האנושות תפרוץ דרך בתפיסה בת 300 השנים, שלפיה מפיקים אנרגיה מדלקים פוסיליים, מבטן האדמה - פחם, נפט וגז.
ייתכן שנלמד להמיר ביעילות מדהימה את אנרגיית השמש, הרוח, המים ואולי אפילו ממקורות מתחדשים אחרים, כמו הגרביטציה. אבל גם אם, וכשזה יקרה, תגליות הגז של ישראל החל מסוף המאה שעברה ייזכרו כאחד האירועים המשמעותיים בתולדותינו.
אפשר להתווכח על מידת ההשפעה של התגליות הללו על הפוליטיקה הישראלית, על עיצוב החברה והכלכלה וכמעט על כל אירוע מאקרו שעברנו מאז, אך יהיה מגוחך לטעון שאין לתגליות הגז השפעה על כל תחום בחיינו. די אם נזכיר את סמיכות "מחאת רוטשילד" ב־2011 לתגליות תמר ולוויתן.
חשמל זול וזמין
כמו תמיד, מהפכות חברתיות נולדות סמוך לתגליות של משאבים חדשים, כמו שאמר חברי מעבר לאוקיינוס, "הריב מתחיל כשרואים את הכסף על השולחן". המהפכה האמריקנית, ואחריה המהפכות הצרפתית והקומוניסטית, פרצו אחרי "המהפכה התעשייתית".
ההמצאה המדעית, שנבעה ממניעים שונים לגמרי, חוללה את המהפכות החברתיות ואת שינוי החשיבה המשמעותי ביותר באנושות. באופן דומה, תגליות הגז בישראל השפיעו ומשפיעות על כל תחומי חיינו. אחד מאנשי התקשורת המשפיעים בישראל אמר ב־2010 משהו כמו "התגליות האלה טורפות את הקלפים הפוליטיים בישראל". הוא כמובן צדק.
חלקים בשמאל, שהבינו שלא יצליחו לסחוף רוב בקלפי בהתנהלות רגילה, קיוו שלחץ מחוץ יצליח לסייע להם בכפיית דרכם. התלות של ישראל בעולם בתחום האנרגיה היתה בגדר עובדה.
לפני 2009 תגליות הגז בישראל היו לא משמעותיות, אך תגלית תמר הצביעה על מאגר של כ־240 מיליארד קוב (BCM) של גז טבעי. צריכת הגז של ישראל כיום נמוכה מ־20 BCM, כך שמדובר בכמות שוות ערך לתצרוכת האנרגיה של ישראל במשך עשור ויותר.
אלא שמדובר בעניין תיאורטי, מכיוון שבפועל יש אילוצים רבים של ייצור הגז - הולכה, היערכות לייצור החשמל ועוד. לכן בפועל, מאגר תמר מספק כ־50% מתצרוכת האנרגיה של ישראל, לאחר שהושקעו בפיתוחה כ־5 מיליארד דולר.
אלא שלעיתים יש צורך בתחזוקה ולעיתים יש תקלות אספקה שונות ואילו צרכני האנרגיה, ובראשם חברת החשמל, לא יכולים להסתפק בפחות מאספקה רציפה. למעשה, גם 1% של אי־ודאות מצריך את חברת החשמל להיערכות של 100% לאספקה חלופית.
לכן, כחלק מהיערכות האספקה ממאגר תמר, בתקופת כהונת שר האנרגיה (והמים) עוזי לנדאו, הוחלט על פתרון יצירתי שכנראה אין שני לו בעולם - להציב אוניית גיבוי בלב ים, שתשמש מכל אחסון חלופי. ומכיוון שאי אפשר לאחסן גז טבעי, מאחסנים למעשה גז נוזלי (LNG), ולכן האונייה צריכה לכלול מכשור לגיזוז - המרת הגז הנוזלי לגז טבעי והזרמתו לרשת ההולכה.
מאגר הגז לוויתן // צילום ארכיון: נובל אנרג'י
ההחלטה על כך התקבלה ב־2012 וכשנה לאחר מכן חברת החשמל - היו"ר יפתח רון טל והמנכ"ל הקודם אלי גליקמן, במעמד השר לנדאו - חנכה את "האונייה המגזזת", העוגנת במרחק 10 ק"מ מהחוף בחדרה שבו ממוקמת תחנת הכוח "אורות רבין".
השר לנדאו דיבר אז, ב־2013, על "חזון 20:80" - צריכה של 80% מהאנרגיה ממקורות מקומיים עד לשנת 2020. החזון הזה נקבע כשמקור האנרגיה העיקרי של ישראל, יותר מ־50%, היה הפחם - ממש כמו לפני 300 שנה. המקור השני היה הנפט ורק המיעוט היה גז טבעי. כמובן שמקור הפחם והנפט הוא מיבוא - משמע הוצאה אדירה ושוטפת של מט"ח מישראל.
לפי התוכניות, כבר בחודש הבא הגז הטבעי ממאגר לוויתן יתחיל לזרום בצינורות והחזון הזה - 20:80 - ימומש. הרווח הראשון במעלה מהגשמת החזון הזה יהיה הבריאות שלנו. הפחם הוא גורם מזהם מאין כמותו - הרבה יותר ממזוט. הגז הטבעי הוא שדרוג משמעותי לאיכות הסביבה ממזוט ובוודאי מפחם.
אחרי שתהיה חלופה לגז הטבעי מתמר, הגיבוי היקר של האונייה המגזזת יהיה מיותר. צריך לזכור שעבורנו חשמל זול וזמין יותר הוא גם מים זולים וזמינים יותר, משום שהחשמל הוא התשומה העיקרית גם בהתפלת מים. המים המותפלים מהווים כיום יותר מ־75% מסך צריכת המים בישראל, כך שכשמדברים על עצמאות אנרגטית בישראל, עצמאות זו כוללת מים וחשמל.
"בשר טרי" בלב ים
בשבוע שעבר הפלגתי ל"מגזזת" יחד עם סמנכ"ל חברת החשמל אורן הלמן ועם ירון רונאי, מנהל מחלקת גז טבעי בחברה. אחרי שעה קלה של הפלגה בספינת החברה מחוף חדרה - הגענו לאונייה המפלצתית של "Excelerate" - חברה אמריקנית המתמחה בשינוע גז נוזלי. הספינה הזו עולה לישראל 120,000 דולר ביום.
אורן הלמן הדגיש בסיור את המורכבות האדירה של המיזם הזה, שבהוצאה לפועל שלו חברת החשמל שיתפה פעולה עם חברה ממשלתית נוספת - נתגז. ואכן, מדובר בפתרון מורכב מאוד שתלוי גם בחסדי מצב הגלים בים. הקפטנית שהובילה את הסיור, בלגית בשנות השלושים המוקדמות שלה, סיפרה שבדרך כלל מיזמים דומים של מאגרי חירום של גז נוזלי נמצאים על חופי הים, כך שהמיזם הזה של מאגר גז בלב ים, הוא מיזם מורכב.
ראינו את מערכות ההתרעה ואת מנגנוני הבטיחות החמורים שלה. כמובן שסידורי האבטחה שלה לא ניתנים לפרסום, רק ברור שכל כלי שיט ברדיוס של 10 ק"מ ממנה מנוטר ונבדק בקשר רציף עם כוחות הביטחון בארץ. צוות האונייה כולל 32 איש, כולל שני טבחים, אנשי ניקיון ותחזוקה, מאבטחים, מהנדסים ומומחים, שתיים מהם נשים.
מנוף מיוחד, שאליו קשור "סל אדם", הורד לכבודנו לסיפון - ונראה בגובה של 20 קומות בבניין עירוני. כמי שלא מכיר את הווי הספנים, לא היה לי שום הסבר אחר ללבביות שבה התקבלנו. רק בתום הסיור הוסבר לנו שקבלת הפנים החמה נובעת מהשמחה המתפרצת שלהם לפגוש את מה שאחד מהם הגדיר "בשר טרי".
ממיקום הספינה ועד לחוף, לאורך 10 ק"מ, הונחה תשתית הולכה לגז הטבעי. במרבית המקרים מגיעה אליה ספינת גז ובמהלך מורכב, כמו תדלוק אווירי, זורם הגז מהאונייה המתדלקת אליה. הגז הנוזלי הזה יכול לספק תחליף לאספקה מ"תמר" למשך שישה ימים, אם צריך. בינתיים, במקרה חירום, אפשר להכניס לשימוש מוגבר יחידות פחם.
אלא שכאמור, מאגר לוויתן, שהוא בעל קיבולת של כ־450 BCM, יחד עם תמר, יוכל לשמש גיבוי אמין לתמר ותחליף לפחם, ויש לקוות שישראל תוכל להשבית את ייצור הפחם בהקדם, כדי להוריד דרמטית את זיהום האוויר בחדרה ובסביבה הרחוקה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו