כשלושה שבועות לפני בחירות מועד ב', התארח חבר הכנסת רם בן ברק מכחול לבן בפאנל פוליטי וניפק התבטאות שנויה במחלוקת: "אתה רוצה לקרוא לזה ימין ושמאל? תקרא לזה ימין ושמאל. אתה רוצה לקרוא לזה שחור ולבן? תקרא לזה שחור ולבן. הם שחורים, אנחנו לבנים".
הדברים נאמרו לכתב גלי צה"ל צחי דבוש והושמעו לאחר מכן בתחנת השידור הצבאית. חלק מהשדרנים בתחנה, וביניהם אמיר אבגי ויעקב ברדוגו (הכותב בעיתון זה) השמיעו ביקורת חריפה נגד האמירה, כולל התייחסות לניחוח הגזעני העולה ממנה. למחרת היום איחדו מיקרופונים שני השדרנים הוותיקים בתחנה, רזי ברקאי ורינו צרור. "מדובר בפייק מוחלט", הכריז צרור, "אני מתנצל", סיכם ברקאי. הסכסוך בין אנשי גל"צ יצא מחושך לאור.
אנשי התחנה הוותיקים, שמנעד עמדותיהם נע בין שמאל לשמאל רדיקלי, מרגישים בשנים האחרונות שפרצו להם הביתה. הם לא מורגלים לקולות החדשים העולים מהאולפן: זווית פוליטית נוספת מושמעת, שאלות קשות מופנות גם לפוליטיקאים משמאל. תגובתם לגיוון האידיאולוגי היתה התבצרות בעמדתם, ועוינות מופגנת כלפי "רוח הפרצים" שהביאו איתם הפולשים.
שלשום פרסם אתר "דה מרקר" מכתב שנשלח למפקד התחנה, שמעון אלקבץ, שבו הביעו שדרנים אחדים ועורכים בתחנה דאגה מהעולה מהדיווחים וההדלפות מחקירות רה"מ. "אין זה סוד שהמציאות העיתונאית השתנתה בשנים האחרונות בתחנה", הם כתבו והוסיפו כי "לצד שינויים מתבקשים שנעשים בתקשורת כולה, של גיוון הקולות, עלה בה ניחוח של השפעה חיצונית פוליטית, לא עניינית, בחלק מן השידורים... לא נאפשר שימוש חסר גבולות במשאב ציבורי", סיכמו.
לקרוא ולא להאמין: החרדים מביקורת שהופנתה על ידי עמיתיהם כלפי פוליטיקאי משמאל, מלינים על "השפעה חיצונית פוליטית". זה נשמע כמו פארודיה, וזה באמת אבסורד: השימוש חסר הגבולות במשאב הציבורי - תחנת רדיו צבאית - נעשה בידי חותמי המכתב, החולשים על רצועות שידור קבועות זה שנים רבות, משעבדים את משבצות השידור הרשומות על שמם בטאבו לקידום אג'נדות וסדר יום חברתי־פוליטי, ומעלים לשידור קולגות שאיתם אפשר להסכים; כלומר אנשים שחושבים כמונו.
בעצם, לא תמיד. השבוע, לשם דוגמא, ראיין רינו צרור את הרב חיים דרוקמן על תמיכתו בנתניהו, וקטע אותו פעם אחר פעם עד שזה נאלץ לסיים את השיחה לאחר פחות משתי דקות. יעל דן, למשל, טענה בשידור שהיא מפחדת מההפגנה שהתקיימה אמש. מי אמר שמתעלמים מהימין?
סיפורה של גלי צה"ל הוא סיפורה של התקשורת הישראלית כולה. בשנה האחרונה, בצל חקירות ראש הממשלה, העימותים בשדה תקשורת מתעצמים, עיתונאים מסומנים, שומרי סף מטעם עצמם מחליטים מי "עיתונאי" ומי "שופר", מי "בעל דעה" ומי "מקריא דף מסרים". אנחנו קרובים להגדרתה של התמיכה בנתניהו כ"אנטי־עיתונאות" עבריינית. סיקור אוהד זה פשע, הלוא כן?
אבל אלה תגובות ריאקציה של אליטה שוקעת. אם פעם נחלקו העיתונאים ל"אובייקטיבים" ל"ימנים", היום אפשר לומר בקול ברור ובלי חשש: יש תקשורת ימין ויש תקשורת שמאל, אף אחד לא אובייקטיבי, וטוב שכך. זהו שינוי מבורך, אם כי הדרך לאיזון מלא והפסקת הבידוד והמתקפות על עיתונאי ימין עוד ארוכה. זה לא משנה את העובדה שהמהפכה החלה.
יערה זרד היא שדרנית ברדיו "גלי ישראל"
