במערכות הבחירות האחרונות נחשפה מגמה של ירידה בכוחו של הליכוד, וכן בכוחו של גוש מפלגות הימין. באפריל 2019, אף שהליכוד הגיע לשיא של 35 מנדטים, הוא לא הצליח להרכיב ממשלת ימין לאחר שאביגדור ליברמן שינה את סדר היום הפוליטי שלו ולא הצטרף לקואליציית המחנה הלאומי. במערכת הבחירות האחרונה ירד הליכוד כמעט ב־10 אחוזים ל־32 מנדטים, וגוש הימין קטן בעוד חמישה מנדטים.
מנחם בגין הבין שכדי לעלות ממספר מנדטים לא רלוונטי להקמת ממשלה, עליו לערוך שינוי מהותי בתנועתו. ב־1965 הוא איחד את תנועת החרות עם המפלגה הליברלית. זה הספיק כדי שיכהן בממשלת הליכוד הלאומי של מלחמת ששת הימים. השלטון הגיע רק אחרי איחוד נוסף עם כמה מפלגות חילוניות וליברליות, פחות מחודש לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ובניית כוח עד שנת 1977. מאז היה הליכוד מחולק בגדול לשלושה גושים פחות או יותר שווים בגודלם: הגוש האידיאולוגי של החרותניקים, שחלקם היו גם חילונים; בעלי השקפת עולם ליברלית, שהתעניינו בעיקר בצמצום הריכוזיות השלטונית - אבל התאפיינו גם בחילוניות; והאחרונים היו אלה שתרו אחר שררה או "ג'ובים".
ראש הממשלה נתניהו הגשים עבור תומכי החלק הליברלי בליכוד את השחרור מכבלי השלטון הריכוזי, גם אם נותרה עבודה רבה בתחום. הוא עשה זאת בכל תפקיד שמילא, והתוצאות הכלכליות של עבודתו הביאו את מדינת ישראל להישגים כלכליים מרשימים, שבילדותנו לא העזו אפילו לחלום עליהם.
עבור אנשי האגף האידיאולוגי הגשים ראש הממשלה רק חלק מהמדיניות שאותה הם שואפים לקדם, אבל הם מעריכים מאוד את עמידתו מול לחצים אדירים של ממשלי קלינטון ואובאמה, ובמידה פחותה של בוש, שמנעה הקמת מדינת טרור פלשתינית במרכז הארץ. הם גם רואים את עמידתו זה שנות דור כמתריע מפני האיום שאותו מפתחת איראן על עצם קיומה של מדינת ישראל, והם תומכים בהכנות שישראל, בהנהגתו, מבצעת כדי לעמוד מול האיום הזה.
אבל ראש הממשלה לא עמד בציפיותיו של האגף החילוני, ולא מנע תהליך של נסיגה בצביונה החילוני של המדינה. בענייני דת מול מדינה, פסה הליברליות של כל הממשלות שהנהיג הליכוד בעשר השנים האחרונות. הימין החילוני הוא הציבור שהחל לנטוש את המערכת הפוליטית, שעל בנייתה שקד מנחם בגין במשך 12 שנים עד שקיבל מנדט מהעם להרכיב ממשלה. אם לא ייעשה מהלך דרמטי לעצירת התהליך, הוא יתעצם והשמאל יעלה לשלטון רב שנים.
ראשון להריח את הפוטנציאל האלקטורלי הטמון באותו ציבור היה אביגדור ליברמן. הוא הבין שהימין החילוני הוא פוטנציאל לשתיית מנדטים, ולכן הוביל לסבב בחירות נוסף בהניפו את נס המרד בכרסום הצביון החילוני של המדינה. זה הצליח לו, ובגדול. נוסף על כך, אנשי הימין החילוני הליברלי, שנרתעו מגישתו של ליברמן למיעוטים ולחרדים, העדיפו לא להצביע כלל. כ־300 אלף מצביעי ליכוד ותומכי ימין הרגישו בבחירות האחרונות שאין להם עבור מי להצביע.
דומה שאנו בראשיתו של מרד של הימין החילוני במתן החסות לשינוי צביונה של המדינה. ליברמן כבר רוכב על הפחד מהדתה, ואם הימין חפץ להישאר בשלטון, עליו לשנות כיוון, כולל המפלגות החרדיות, כי אחרת הוא יאבד את הציבור שהעלה אותו לשנות שלטון ממושכות.
