הבורות הורגת

בשבוע שבו ספרנו את קורבן השפעת העשירי מתחילת השנה, ראוי שמשרד הבריאות וקופות החולים יעשו חשבון נפש • מדוע לא מצליחים להפיק פה קמפיין שמשמעותו הצלת חיים?

לפני שבוע, עוד לפני הגל הנוכחי והקשה של השפעת בישראל, הגיע למרפאה של אחת מקופות החולים בדרום הארץ חבר הקופה כדי לקבל את החיסון כפי שהוא עושה מדי שנה. אלא שהפעם, רגע לפני, שאלה אותו האחות במרפאה, ביוזמתה, אם הוא "לא מתנגד לחיסון". הוא השיב בשלילה, קיבל את הזריקה כפי שביקש, אלא שלאחר מכן שוב הפתיעה אותו האחות כשאמרה לו, מבלי ששאל, שהיא עצמה לא מתחסנת וגם סיפקה את ההסבר המופרך כי היא "לא מאמינה בכך מאחר שבמקרים רבים זני הנגיף בחיסון שונים מאלה שמדביקים את הציבור במחלה". 

אין זה מקרה יוצא דופן של אחות בורה שמפיצה מידע מסוכן ולא אחראי, ודי לחשוב מה היה קורה אם חבר הקופה או חברים נוספים היו שואלים בעצתה לפני קבלת החיסון. המקרה הזה ממחיש את גודל המחדל של משרד הבריאות במתן חיסוני השפעת שגורמת מדי שנה בישראל לעשרות מקרי מוות כתוצאה מהמחלה, למאות חולים באופן מסכן חיים, ולאלפי חולים באופן קשה. 

חייבים להציב יעד: העלאת מספר המתחסנים בישראל. סגן שר הבריאות ליצמן מתחסן נגד שפעת // צילום: יהודה פרץ

על פי נתוני משרד הבריאות, בארבע השנים האחרונות מתו משפעת מדי שנה בין 60 ל־130 חולים - כולם לא חוסנו בפני המחלה, כולל מקרים קשים וטרגיים של חולים צעירים, תינוקות ונשים בהיריון. בשנים אלו, על פי הנתונים, אושפזו במצב קשה בין 124 ל־300 חולים מדי שנה. השנה עלולה להיות קשה במיוחד כשעד השבוע אושפזו כבר כ־100 חולים במצב קשה (לעומת כמחצית באותה תקופה אשתקד) ומתו מהמחלה עשרה חולים, ובהם צעירים ותינוקת.

אחת הדרכים המרכזיות להתמודד עם השפעת היא, כידוע, החיסון, שהוא לא רק בטוח לשימוש אלא מקנה הגנה כמעט מוחלטת מפני המחלה. מי שכבר יחלה בשפעת, יעבור אותה בזכות החיסון באופן קל יחסית, ללא סיבוכים מסכני חיים. החיסונים ניתנים גם ללא תשלום בכל קופות החולים, בטוחים מבחינה רפואית, ללא תופעות לוואי משמעותיות ובסופו של דבר יכולים להציל חיים - ולמרות כל זאת לא מספיק ישראלים ניגשים לקבל אותם.

אסור לחכות לחורף

המחדל המרכזי של משרד הבריאות בבלימת השפעת, הוא הכישלון שלו לשכנע את הציבור בחשיבות הקריטית של החיסון. על פי נתוני המשרד, עד השבוע התחסנו רק כ־15.7 אחוזים מהציבור, לעומת 18-17 אחוזים באותה תקופה בשנתיים האחרונות. איך משרד הבריאות יכול לשכנע את הציבור להתחסן? קודם כל באמצעות הנגשה משמעותית יותר של החיסונים במרפאות קופות החולים ובאמצעות פרסום והסברה מתמשכים, משכנעים ומשמעותיים לקראת העונה המועדת למחלות וגם בשאר ימות השנה. הדבר נכון גם לשאר החיסונים מצילי החיים כמו החיסונים למחלות קשות מאוד דוגמת חצבת ופוליו - שניתנים כחלק משגרת החיסונים בגיל הילדות - או נגד דלקת ריאות שהיא קטלנית לקשישים.

למרות דו"חות מבקר המדינה, ביקורת ציבורית ותקשורתית קשה והנתונים על הירידה המדאיגה בהתחסנות של הציבור בישראל, לא פועל משרד הבריאות באופן משמעותי מספיק כדי להשפיע על הציבור. פעילות משמעותית מחייבת פרסום והסברה משמעותיים ומתמשכים בקרב כלל הציבור - לרבות ההורים ומי שנוטים פחות להתחסן, כמו קהילות חרדיות או קהילות חילוניות שבהן יש התנגדות עקרונית לחיסונם מכל סוג שהוא. מחדל זה של משרד הבריאות הוא אחד הקשים בתקופתו של סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן.

אם משרד הבריאות וקופות החולים היו מבצעים את חובתם ומקיימים פעולות הסברה קבועות ומשמעותיות, ניתן היה לבער לפחות אצל חלק ניכר מהציבור חלק מהבורות הקשה והדיסאינפורמציה המסוכנת בנוגע לחיסוני השפעת וחיסונים בכלל. בין היתר ניתן היה להנחיל את הידיעה כי החיסון נקבע לכל העולם על ידי ארגון הבריאות העולמי וגם כאשר בחלק מהשנים הוא לא כולל את כל זני הנגיף, הרי שהוא מעניק הגנה חזקה מאוד לרוב הציבור שעלול היה להידבק מהנגיפים שכן כלולים בחיסון. אבל משרד הבריאות וקופות החולים במשך שנים לא טרחו להסביר זאת, והבורות בקרב הציבור בהתאם.

ומה עם הדוגמה האישית?

חיסונים הם לא רק פרקטיקה רפואית שנועדה להגן על כל אחד בנפרד, הם הפרקטיקה הרפואית היחידה שהיא גם חברתית־ציבורית מאחר שהחיסון של חלק ניכר מהציבור (יותר מ־90 אחוזים) נותן הגנה משמעותית גם למי שלא חוסן. אפקט זה מכונה ברפואה "אפקט העדר" והוא שנותן הגנה לחולים שמפאת מצבם לא יכולים לקבל חיסון אבל יקבלו הגנה טובה מפני המחלה המידבקת אם מסביבם רוב הציבור מחוסן. גם המשמעות החברתית והמוסרית הדרמטית הזו של החיסונים לא מוסברת לציבור.

את עומק המחדל של משרד הבריאות אפשר לראות בנתונים הקשים מאוד והמביכים עד מאוד של התחסנות הרופאים והאחיות בבתי החולים ובמרפאות קופות החולים בארץ. משרד הבריאות מפרסם מדי שנה הוראה שלפיה חובה על הצוותים הרפואיים והסיעודיים להתחסן מפני שפעת, גם כדי להגן על עצמם וגם כדי להגן על החולים המטופלים על ידיהם. אלא שמשרד הבריאות לא יכול לכפות את החיסון, למרות שיש מדינות בעולם שבהן מנסים לכפות על הצוותים הרפואיים להתחסן ונוקטים סנקציות קשות נגד מי שלא התחסן ומונעים את כניסתו לבתי החולים.

בישראל קיימת ירידה מתמשכת בהתחסנות הכללית של הצוותים הרפואיים מ־45 אחוזים ב־2015 עד ל־36 אחוזים ב־2018. חשוב להדגיש שוב: גם הנתון הגבוה מעיד על כך ש־55 אחוזים מהצוותים הרפואיים לא טרחו והסכימו להתחסן למרות ובניגוד להוראות החד־משמעיות של משרד הבריאות. כמו כן, נתונים על ההתחסנות נגד שפעת בקרב הילדים בבתי הספר בכיתות ב'־ד' עומדים רק על ממוצע של כ־45 אחוזים, כלומר יותר ממחצית מהילדים בישראל לא מתחסנים לשפעת בגלל חוסר ההסכמה של הוריהם.

ואולם, מחקר שפורסם באחרונה ובוצע בשורה של מדינות - כולל ארה"ב, קנדה, בריטניה, צרפת הולנד וישראל - הראה שיש הרבה מה לעשות וכי כאשר מבצעים פעולות הסברה ושכנוע של הצוותים הרפואיים (כולל הגדלת הנגישות לחיסונים, חינוך, הדרכה, הגברת מודעות, שליחת תזכורות אישיות ועוד) אפשר להכפיל את ההיענות לקבלת החיסון בקרב הצוותים הרפואיים.

נתונים מעודדים אלה על האפשרות להגדיל מאוד את היקף המתחסנים, נכונים גם לכלל הציבור שאותו ניתן לעודד ולשכנע להתחסן אם מבצעים שורה של פעולות הסברה והגדלת הנגישות במרפאות קופות החולים (למשל, הגדלת שעות הפעילות). בינתיים, משרד הבריאות וקופות החולים לא עושים את כל מה שהיה כבר מזמן אמור להיות מובן מאליו ובסיסי: הגנה על בריאות הציבור.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו