ניצחונה השברירי של הציונות

אין לדעת מה מנהיגי העולם, שעלו לירושלים השבוע להשתתף בכנס ביד ושם לציון יום השואה הבינלאומי ויום השנה ה־75 לשחרור אושוויץ, ייקחו איתם בחזרה לבתיהם. אבל ברור מה הביאו איתם. בין שהתכוונו לכך ובין שלא, המנהיגים הביאו איתם הכרה באמת שבבסיס הציונות: ארץ ישראל היא מולדת העם היהודי ואין בלתה. מדובר בניצחון היסטורי של הציונות על האנטי־ציונות.

ניצחון זה לא היה מובטח. וגם אין ערבות שהוא יימשך לאורך זמן. אך לפני שניגש לסכנות, כדאי להדגיש את גודל הניצחון. הציונות עוררה התנגדות עזה כבר מראשיתה. תחיית המדינה היהודית סתרה את הטיעון האנטי־יהודי, שלפיו היהודים הם בסך הכל בני דת משה, לא עם. מדובר בנרטיב - בשקר - שאומץ על ידי יהודים ולא יהודים כאחד. הטיעון כי היהודים אינם עם אלא רק בני דת עמד בשורש התנועה הרפורמית. בכנס היסוד שלה בגרמניה, באמצע המאה ה־19, הכריזה התנועה הרפורמית כי היהודים אינם עוד עם בעל קשר למולדת בארץ ישראל. 

עוצמת התנערות הרפורמים, שהפכו בתוך 50 שנה למנהיגי הקהילה היהודית בארה"ב, מהעממיות של היהודים - לא דעכה אחרי השואה או הקמת מדינת ישראל. היא באה לידי ביטוי חריף בשנת 1960. 

ב־23 במאי דוד בן־גוריון עלה לדוכן הנואמים בכנסת והודיע על לכידתו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן, והבאתו לירושלים לעמוד לדין בגין רצח העם היהודי. בעוד אזרחי ישראל הגיבו בהתרוממות רוח לבשורה המרעישה, ראשי הקהילה היהודית בארה"ב גינו את המעשה בשאט נפש. 

מנהיגים כמו ג'וסף פרוסקאוור מהוועד היהודי האמריקני, טענו כי לישראל לא היתה זכות לפעול בשם העם היהודי. הרב אלמר ברגר מהמועצה היהודית־אמריקנית האנטי־ציונית כינה את חטיפת אייכמן "הכרזת מלחמה ציונית" כנגד יהודי ארה"ב.

כשאובאמה דילג על ירושלים

אחרי מלחמת ששת הימים, התנועה הרפורמית השלימה - לפחות באופן פורמלי - עם הציונות. הרבה יהודים רפורמים אף הפכו לציונים נלהבים. אבל לסירובם המוקדם להכיר בקיומנו כעם היו שותפים רבים ובראשם - מדינות ערב, אש"ף, בריה"מ, האחים המוסלמים, המשטר האיראני וחמאס.

לפני עשר שנים תמימות, הכוחות האנטי־ציוניים נחלו את ניצחונם התודעתי הגדול ביותר. ב־4 ביוני 2009 הנשיא האמריקני החדש ברק אובאמה נשא נאום "לעולם המוסלמי" באוניברסיטת אל־אזהר בקהיר. שם, מול קהל מורכב מלא מעט חברי האחים המוסלמים, אובאמה הדהד את טיעונם השולל את ההיסטוריה של העם היהודי ושורשיו וקשריו לארץ ישראל. 
אובאמה טען בקהיר כי ישראל קמה בגלל מאות שנות רדיפות של יהודים שבאו לשיאן בשואה. הוא לא הזכיר במאומה את הקשר ההיסטורי של עם ישראל למולדתו. בכדי להמחיש את פסילת הקשר ההיסטורי של היהודים לארץ ישראל, אובאמה המשיך מקהיר למחנה ההשמדה בוכנוואלד. על ירושלים הוא דילג. 

על פי הדיווחים, ראש הממשלה בנימין נתניהו היה המום מעוינותו של אובאמה. יהודים רבים בארץ ובארה"ב נזעקו מדבריו האנטישמיים, ששללו את ההיסטוריה והזהות היהודית תוך אימוץ הנרטיב של גדולי אויבי ישראל שלפיו ישראל היא נטע זר במזרח התיכון השייך לאסלאם.

העובדה כי עשר שנים וחצי לאחר דבריו של אובאמה, מנהיגי העולם מגיעים לירושלים לציין את יום השואה הבינלאומי ולהתחייב להילחם באנטישמיות, מהווה תבוסה מהדהדת לתפיסת עולמו. הלכה למעשה, הגעת המנהיגים לירושלים מהווה קבלה של האמת ההיסטורית שבשורש הציונות - ישראל לא נוסדה כפועל יוצא מאושוויץ. היא נוסדה כי היהודים חזרו הביתה כדי לחיות בארצם מולדתם כעם חופשי סוף־סוף.

אילו מדינת ישראל היתה קיימת בשנת 1939, אושוויץ לא היה קם. הדרך הטובה ביותר להילחם נגד אנטישמיות אינה חקיקה, אלא תמיכה בישראל. ככל שישראל חזקה ובטוחה יותר, כך יהודי התפוצות באשר הם - יהיו בטוחים יותר. המדינה היהודית בארץ ישראל היא מקור הכוח והעוצמה של היהודים באשר הם. 

אבל לא לעולם חוסן. ההכרה של העולם בלגיטימיות של ישראל ובהיותה המולדת שהיתה חסרה לקורבנות הנאצים לא באה ללא מאמץ, וללא מאמצים לשמרה היא תיעלם. נשיאותו של אובאמה הביאה לעליית כוחות אנטי־ציוניים בקרב הדמוקרטים ובקרב יהודי ארה"ב. ארגונים כמו ג'יי סטריט הולידו בתורם ארגונים אנטישמיים כגון קול יהודי לשלום ו־IfNotNow שפוסלים את זכות קיומה של ישראל. הביקורת החריפה שהטיחו כמעט כל הארגונים היהודיים האמריקניים כנגד חוק הלאום, מעידה על ההתרופפות של התמיכה בישראל בקרב הקהילה. 

 

מנהיגי העולם בבית הנשיא // צילום: קובי גדעון/לע"מ

 

זאת ועוד: גם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, הנסיך צ'רלס ונשיא צרפת עמנואל מקרון מצאו לנכון לחלק את ביקורם בישראל בין הרכנת ראש לזכר קורבנות השואה והבעת מחויבות להילחם באנטישמיות, לבין ביקור ברמאללה אצל מכחיש השואה האנטישמי מחמוד עבאס. 

המלצת תובעת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג להעמיד לדין מנהיגי ישראל וחיילי צה"ל בגין פשעי מלחמה, ועל עצם הקמתם וקיומם של היישובים הישראליים ביהודה ושומרון, היא אות נוסף לשרירות הגישה השוללת מהיהודים את הזכויות הבסיסיות של כל עם להגדרה עצמית ולהגנה עצמית.

חזקים מול מטחי הביקורת
ניצחון הציונות השבוע, שהביא להכרה הזאת רק עשר שנים לאחר נאום קהיר של אובאמה, היה פונקציה של התעקשות על האמת. גם במחיר סלידה פומבית של ממשל אובאמה ותומכיו, נתניהו אמר פעם אחרי פעם שירושלים היא בירת העם היהודי בלבד, ושארץ ישראל היא מולדתו של העם היהודי בלבד. ממשלת נתניהו הביאה לחקיקת חוק יסוד: הלאום על אף מטחי הביקורת של השמאל הישראלי, יהדות ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי. 

נכון, היה לנו גם מזל. ב־2009 אף אחד לא חלם שאחרי אובאמה יגיע מנהיג אוהב ציון כמו דונלד טראמפ. אולם, אילולא התעקשה ישראל על האמת, גם דונלד טראמפ לא היה מצליח לעמוד מול הר השקרים המתכחשים להיותה של ירושלים בירת ישראל הנצחית. 

העובדה שמנהיגי העולם השבוע קיבלו כמובן מאליו שנכון לציין 75 שנה לשחרור אושוויץ דווקא בהר הרצל, לא הופכת את נוכחותם פה למובנת מאליה. הגעתם לירושלים היתה תולדה של התעקשות יומיומית של ממשלת ישראל ושל ישראלים מן השורה על האמת ההיסטורית.

אם נמשיך לעמוד על המשמר, נמשיך לזכות בהצלחות. אך אם נתפתה להגיד שתמורת השלום צריך להיות חכם, ולהיות חכם משמעותו לוותר על האמת לטובת השקרים של אויבינו, אזי ב־2030 הכינוס שהתקיים השבוע ייזכר כאירוע בודד, יוצא מהכלל שלא מעיד על הכלל, כאשר הכלל הוא שאומות העולם אינן מכירות בציון. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו