במקום הנכון בזמן הנכון. סקוטי ווילבקין הוא בעיניי חידה שמתחילה להיפתר. אני עדיין לא בטוח שהוא יכול למלא תפקיד של פרנצ'ייז פלייר, כמו ההשוואות הברורות למייק ג'יימס, שיין לארקין וניק קאלאת'ס. בשונה מהם, ווילבקין משחק טוב יותר כשאינו מוביל את הכדור. הוא יותר מופנם ופחות מנהיג על המגרש, והוא גם לרוב לא עושה את האחרים טובים יותר (רק 3.5 אסיסטים למשחק ביורוליג). לקבוצה שמתרכזת בו (וזה יקרה יותר ויותר העונה), הוא בינתיים קל לנעילה, ולראיה המשחק האחרון במינכן, שבו באיירן העלימה אותו כמעט לחלוטין ומכבי הפסידה לאחרונה ביורוליג.
ועם זאת, הוא בקו עלייה, הוא משתפר בצד ההגנתי, ותורם מאוד לאווירה החיובית שנוצרה במכבי העונה, שדרבנה את ההנהלה להבטיח את המשפחתיות הזו לאורך זמן. הוא יהיה תלוי בשחקנים נוספים (לפחות גארד איכותי לידו) כדי לממש את ההבטחה שגלומה בהחתמתו ארוכת הטווח. אבל הוא בגיל הנכון, בשלב הנכון, והוא הכי טוב שמכבי יכולה לסגור היום. רק צפו מראש לנאחס הערב מול ריאל מדריד.
ווילבקין. משתפר גם בצד ההגנתי // צילום: אלן שיבר
הנכונים והאמיצים. מסתמן שהבעלים וההנהלה המקצועית של הצהובים שתו בקיץ מיץ אומץ מזוכך. השיפור במהירות התגובה ובהתנהלות, אל מול העונות הקודמות השחונות ומלאות הטעויות, גדול ומשמעותי עד כדי השתוממות (חיובית) ופליאה (מחויכת).
זה מתחיל בהשלמות המהירות של הסגל הפצוע במחליפים בכירים ואיכותיים, דרך החתמת יאניס ספרופולוס, היווני־ישראלי המוצלח, לשלוש שנים, ועכשיו גם סוגרים עם הגארד המחונן שמוביל אותם לשלוש שנים נוספות.
הפציעה של עומרי כספי עלולה לייצר בור אמיתי בתקציב ובמבנה המקצועי, אבל גם החתמתו בקיץ לתקופה ארוכה, באה מתוך רצון אמיתי לייצר פנים מקומיות ואיכותיות לארגון. אז לוקחים סיכונים בטווח הקצר והבינוני, שוברים מסגרות תקציב, סופגים פציעות של כוכבים, ובונים חזון לטווח ארוך. שינוי מרענן וסופר מקצועי, שמשקף את הבנת החשיבות של המשכיות הסגל והצוות המקצועי.
מזרחי. הבעלים וההנהלה המקצועית שתו מיץ אומץ // צילום: אלן שיבר
עדלי מרכוס, בהצלחה. כדי לקבל החלטות ארוכות טווח ולקחת סיכונים, מכבי ת"א חייבת מנכ"ל. כזה שמייצר אופק תקציבי, סוגר ספונסרים, מתאם עם סוכנים, עובד מסביב לשעון בכל החזיתות, ומממש את חזון ההנהלה. מתחילת החודש לא היה מנכ"ל ביד אליהו. עסק של יותר ממאה מיליון שקל ללא מנכ"ל? לא הגיוני. ולכן לא ברורה לי ההתלהמות סביב מעברו של עדלי מרכוס ממנהלת הליגה לכיסא שהשאיר אחריו אלי דריקס.
אפשר לחשוב שאדם סילבר עובר להיות נשיא הניקס, בדיוק אחרי שהעביר החלטה שהם יהיו בפלייאוף כל שנה. מנכ"ל אינו מתווה וקובע מדיניות, אלא מיישם מדיניות הנקבעת על ידי הדירקטוריון. למרכוס לא היה בכלל קול בדירקטוריון המינהלת, ובלי קשר, לא תמצאו החלטות שלו שהיטיבו עם מכבי ת"א באופן ישיר. בוודאי לא בחודשיים האחרונים מאז הפנייה אליו.
מרכוס. מי היה מוותר על שדרוג כזה בקריירה? // צילום: אלן שיבר
מעטות הן משרות הניהול הספורטיבי המשמעותיות בישראל. מרכוס שירת את מנהלת הליגה והכדורסל הישראלי במשך 15 שנה, כמעט מעת הקמתה. כשהגיע תקציבה היה 1.6 מיליון שקל, הוא עוזב ומשאיר תקציב שנתי של 42 מיליון שקל. זהו קידום משמעותי וראוי עבורו. הרי כולנו צדיקים - מישהו מהמבקרים היה מוותר על שדרוג כזה בקריירה שלו? תהיו ישרים עם עצמכם. לגבי התזמון - ראו את הסעיף הקודם. זמן השיא של עבודת המנכ"ל אינו בקיץ, אלא עכשיו. זה הזמן בו נסגרים החוזים, הספונסרים, מסגרת התקציב, התוספות הדרושות לשינויים הלא צפויים. וכמו כן, כל ההחלטות הניהוליות לקראת חודשים אפריל־מאי, שבהם מוכרעת ההצלחה של המועדון לעונה זו. בכלל, הזמן הוא תמיד עכשיו.
אני מודה, הייתי רוצה לחיות במציאות שבה למינהלת הליגה יש יותר כוח מכל קבוצה, גם אם אינה עשירה מהן. אבל אלה החיים. הכדורסל הישראלי לא ייפגע ממעברו של מרכוס למכבי. הוא לא לוקח איתו שום סודות מקצועיים. הבעיות האמיתיות של מינהלת הליגה נעוצות במבנה שלה ובזיכיון שלה מאיגוד הכדורסל. בעלי הקבוצות הם גם הדירקטורים, חלקם הגדול חבר גם בהנהלת האיגוד, אין נציג למאמנים, יש נציגי ציבור שקולם לא נשמע. תחת המציאות העקומה הזו, מרכוס יישם באופן מצוין את מדיניות הארגון שעבד בו. ואני בטוח שיצליח גם במשרה החדשה שלו, עם סקוטי, יאניס והלהקה. בהצלחה.
