נשיאת בית המשפט העליון פנתה לקהל ואמרה: "אין זו העת לשנות את שיטת מינוי השופטים. השיטה הוכיחה את עצמה. הפוליטיזציה תפגע בעצמאות בית המשפט. בארצות רבות מתקנאים במודל הישראלי, המבטיח מינוי מקצועי ולא פוליטי".
את הדברים הללו לא אמרה אסתר חיות, או מרים נאור, ואפילו לא דורית ביניש. את הדברים הללו, בדגשים שונים, אמרו כולן. הנשיאה ביניש אמרה ב־2007 שהעת אינה מתאימה לביצוע שינויים בשיטה.
באותו זמן לשכת עורכי הדין שיתפה פעולה עם נשיאת העליון במינויים; "רוב מקצועי" בוועדה נתפס אז על ידיה כיתרון. הנשיאה נאור הסבירה בפני ועדת החוקה בשנת 2017, כשהתנהל דיון בשינוי שיטת הסניוריטי, שכמובן "זו אינה העת" לדון בשינוי השיטה וש"אם זה לא שבור, מה יש לתקן?"
כמובן גם כיום, כאשר נהיר לכולם שזה כן שבור, ובמקום שאליו לא נכנס אור השמש המחטא מתבצעים מינויים מפוקפקים בשיטת "חבר מביא חבר", שלחה הנשיאה חיות מכתב שבו הבהירה שכמובן לא זו העת לדון בשינוי שיטת בחירת השופטים, ש"הוכיחה את עצמה לאורך עשרות שנים ואלפי מינויים", ויש להעריך את העבודה המקצועית של שופטי ישראל. בעיתוי שאין מתאים ממנו, ניתן השבוע פסק הדין בעניין בקשת פסילתה של היבא יזבק, והראה לכל מי שהיה לו ספק, מה טיבה של אותה "מקצועיות".
חלוקת הקולות בבית המשפט העליון בשאלת יסוד חוקתית שאין חשובה ממנה, לא התבססה על החוק, על לשונו או על פרשנותו. השופטים שמינתה שרת המשפטים ציפי לבני, באורח פלא, חשבו שפעולותיה הבוטות של יזבק ודברי השבח והאהדה לטרוריסטים שפלים, אינם מבססים עילה לפסול אותה. השופטים שמינתה שרת המשפטים איילת שקד, באופן מפליא לא פחות, חשבו שיש באמירותיה של יזבק כדי לפוסלה.
סעיף 7א' לחוק יסוד: הכנסת קובע במפורש שאדם לא יהיה מועמד לכנסת אם יש במעשיו, לרבות בהתבטאויותיו במפורש או במשתמע, תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל, לא שכנע את השופט מזוז, שלשיטתו התבטאויותיה של יזבק לא מבססות "אף לא בקירוב" את עילת הפסילה שלה.
לעומת זאת, השופט אלרון מצא בקלות יחסית בדבריה של ח"כ יזבק "תמיכה במאבקו המזוין של ארגון חיזבאללה נגד ישראל".הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו. אין כאן אמת מידה מקצועית שעליה חלוקים שופטי הרוב ושופטי המיעוט, אלא תפיסת עולם ערכית ופוליטית. חמשת שופטי העליון שהחליטו להכביד עד מאוד את נטל הראיה, לא עשו זאת בגלל היותם ספקניים מטבעם אלא בגלל עמדתם הפוליטית המתנגדת לפסילת מועמדים ערבים. כשהיה מדובר בפסילתו של מיכאל בן־ארי, הספקנות והפקפוק פינו את מקומם להחלטיות ונחישות.
בית המשפט עוסק בשאלות ערכיות ופוליטיות. זה מצער אך זה המצב. ואם זה המצב, שופטי ישראל צריכים להתמנות כמו בכל המדינות המתוקנות, על ידי נבחרי הציבור. קיים פער אדיר בין התפיסות והערכים של רוב אזרחי המדינה לבין עמדותיהם הפוליטיות של החברים במסדר הסודי של עוטי הגלימות. הפער הזה פוגע באמון הציבור בבתי המשפט ופוגע בדמוקרטיה וברצון העם. רק שינוי שיטת הבחירה יסגור את הפער. דווקא עכשיו, הגיעה העת.
עו"ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ומחבר הספר "מפלגת בג"ץ"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו