הניתוח הצליח, החולה מת

הישג היסטורי השיגה הרשימה המשותפת בבחירות לכנסת ה־23: מאז קום המדינה לא היה ייצוג כה גדול לציבור הערבי בכנסת. עם זאת, בקרב הציבור הערבי קיימת תחושת החמצה, אכזבה ואפילו כישלון. הייצוג עלה אך ההשפעה ירדה: למרות ההישג המרשים בעידן ממשלת נתניהו, המשותפת תישאר ללא כל השפעה ואולי יהיו ניסיונות לפגוע בה. ניתן לקבוע כי הניתוח הצליח אך החולה מת.

קמפיין ההפחדה תרם להישג. שחאדה, טיבי, עודה ועבאס // צילום: גיל אליהו - ג'יני

קמפיין הרשימה המשותפת, במקביל לקמפיין הדה־לגיטימציה שניהלו נתניהו ואנשי הליכוד, סייעו ועזרו מאוד לעורר את הרגשות בקרב הציבור הערבי, וכך לעורר את השטח: הדבר גרם למתן אמון ברשימה משותפת ולדפוסי הצבעה של מגזרים מגובשים ומיעוטים.

למרות כל מה שהיה, רבים בציבור הערבי חושבים שזה הזמן והשעה לחשיבה אחרת - הן ברשימה המשותפת והן בליכוד, ובעיקר אצל נתניהו, שכן הוא האיש שקובע את הטון. דברים אלו יכולים להישמע הזויים ובלתי נתפסים אחרי קמפיין כה שלילי של הליכוד נגד אנשי הרשימה והייצוג הערבי בכנסת, ועם זאת הפוליטיקה היתה ותישאר אמנות האפשר.

לולא קמפיין ההפחדה שניהל נתניהו נגד הרשימה המשותפת, ספק אם היתה יכולה להגיע להישגה הגדול. ספק אם ארבע המפלגות המרכיבות אותה היו מצליחות לעורר את השטח כפי שהיה בשבוע האחרון.

ארבע המפלגות המרכיבות את המשותפת - חד"ש, בל"ד, רע"מ ותע"ל, למדו לקח חשוב במהלך השנה האחרונה. אי־הקמת ממשלה באפריל וגם בספטמבר היטיבה עם הערבים וסייעה להם לראות את הדברים בדרך אחרת, לאחד את השורות ולתת תקווה לציבור המצביעים שלהם.

בבחירות אפריל בשנה שעברה התמודדו ארבע המפלגות בשתי רשימות, והציבור הערבי אמר את דברו והעניש אותם קשות: הם ירדו ל־10 מנדטים. אולם בבחירות בספטמבר חזרו להישג הראשון שלהם מ־2015 וקיבלו 13 מנדטים. בכך הם שמרו על כוחם, ונתנו תקווה גדולה לשינוי, אך גנץ העדיף בחירות שלישיות כדי שלא להישען על הערבים. 

דפוס ההצבעה למשותפת מעיד על עידן חדש, עידן של פחות הצבעה אידיאולוגית, ויותר הצבעה מגזרית. הדבר דומה לדפוסי ההצבעה בקרב הציבור החרדי, וזוהי הוכחה שהציבור הערבי צמא להשתלבות במדינה ולהשפעה על מהלכים מרכזיים בה.

הציבור הערבי, יותר מכל ציבור אחר, רוצה את נציגיו בתפקידי מפתח בפוליטיקה הישראלית. על כן, הערבים עמדו מאחורי מנהיגיהם, וזו היתה דרישתם על אף הוויכוחים הקשים שהתנהלו, בעיקר עם נציגי מפלגת בל"ד, שהתנגדו ומתנגדים לכל אפשרות לתמיכה בקואליציה. 

ההמלצה על בני גנץ היתה הימור משתלם מבחינת הרשימה המשותפת, על אף הביקורת החלקית שנשמעה נגדם. אבל חברי הכנסת הערבים הלכו בעקבות רצון רוב הציבור להיות חלק מהקואליציה, אולי כל קואליציה, כי הערבים רוצים להשפיע ולא רק להגדיל את הייצוג שלהם.

אחת הנקודות הבולטות של הבחירות האחרונות היתה טשטוש הקווים האידיאולוגיים בין ימין לשמאל. הציבור הערבי לא הצליח לראות פער אידיאולוגי בין נתניהו לגנץ, שכן האחרון התאמץ להתנער מהערבים ולהיות חיקוי לא מוצלח של נתניהו, והיו בציבור הערבי שראו בגנץ ימין - כמו נתניהו. ביטול פערים אלו, ואזהרות נתניהו על ממשלה עם הערבים, דרבנו את המצביעים. כעת, רצון המצביעים הערבים להשפיע יכול להיות הזדמנות פז לנתניהו, שבה יוכיח את כוונותיו כלפי הציבור הערבי בישראל, ובכך יפרע את הבטחותיו מתקופת קמפיין הבחירות.

עליו לנטוש את מדיניות ההתעלמות מנציגי הציבור הערבי, ולנהל איתם מו"מ ענייני, ולהגיע לסיכום על נושאי בריאות ורווחה, פיתוח הכלכלה וההשקעה ביישובים הערביים, ביטול חוק קמיניץ ומניעת המשך הריסת בתים ביישובים ערביים. כך נתניהו יתרום לסגירת פערים כלכליים ואזרחיים ויזכה לתמיכת אנשי הרשימה, אם לא באופן גורף אז לפחות באופן חלקי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו