סיכום ממצה של תוצאות הבחירות מלמד כי בעוד לראש הממשלה יש מחנה תומכים יציב, מבוסס והומוגני יחסית - אם כי במיעוט מספרי, למחנה המרכז־שמאל יש מחנה תומכים מפוצל, הטרוגני וגחמתי - אך עם רוב מספרי. מצב פוליטי זה, הנמשך כבר יותר משנה, מעיד על כישלונו של המרכז־שמאל להשיג תמיכה מספקת להקמת ממשלה יציבה והומוגנית. במקרה הטוב מבחינתו, יעלה בידו להקים ממשלת מיעוט.
בלי לזלזל בהשפעתם של מהלכים פוליטיים כאלה ואחרים, דומה שהכישלון הזה ראוי להסבר סוציולוגי. עובדה ידועה היא שזה עשורים החברה היהודית בישראל נוטה באופן מובהק ומתמשך לימין. רבים מייחסים למושג "אנשי ימין" משמעות מדינית־ביטחונית, דהיינו עמדות ניציות באשר לסכסוך הישראלי־פלשתיני. נכון שלאחר כישלון שני מיזמי הדגל של מחנה השלום - הסכמי אוסלו וההתנתקות - אכן הועמקה התפיסה הימנית בהיבט המדיני־ביטחוני.
אך זה לא כל הסיפור. מרבית הציבור היהודי־ישראלי הוא חילוני בהליכותיו היומיומיות, אך באותה נשימה הוא גם ציבור מסורתי המעוניין שבמרחב האישי שלו, ועוד יותר מכך במרחב הציבורי, יהיה ביטוי משמעותי ונוכח למסורת ישראל. הוא מתנגד באופן חריף לכפיית תרבות ושיח ליברלי־קיצוני מבית מדרשם של הפורום החילוני, בית המשפט העליון וכמה עיתונאים פרוגרסיביים. מרבית הציבור דוחה את הניסיונות להפוך את השבת ליום ככל הימים, לא חושש ממה שמכונה בתקשורת ובאקדמיה "הדתה", נותן מקום של כבוד למשפחה המסורתית ומתנגד לנישואי התבוללות.
את ההיבט זה התקשו בכחול לבן להבין. מועמד לראשות ממשלה ומפלגה שטוענת להנהגה, חייבים לתת לדבר ביטוי בולט וחד־משמעי בקמפיין. הניסיון להציג את בני גנץ כבעל יחס חיובי למסורת ישראל, כמי שבא מבית דתי, ובאותה נשימה להוביל קמפיין נרחב להקמת ממשלה ליברלית על טהרת החילוניות, נתפס בציבור המסורתי כמתקפה רבתי על סמלי היהדות והמסורת במרחב הציבורי, ויצר למפלגה תדמית בלתי אמינה וחלשה. היו לכחול לבן הזדמנויות רבות להביע את זיקתם המסורתית, ובכל זאת הם נמנעו מלהשמיע את קולם - למשל, בדיון הציבורי והמשפטי לנוכח פעילות חב"ד בסמיכות לבתי הספר בתל אביב.
מהלכי הימים האחרונים, שבהם מגששת מפלגת כחול לבן בעידוד שותפיה בשמאל את דרכה לממשלה בחסות הרשימה המשותפת, הכוללת מפלגות השוללות את קיומה של ישראל כמדינתו של העם היהודי, רק מחזקים את הרושם שמנהיגי השמאל מנותקים ממרבית הציבור היהודי בישראל ומנטייתו המסורתית. העדפת התמיכה של המפלגה המשותפת ותמיכה בעמדות ליברליות קיצוניות והשלטתן על המרחב הישראלי מהוות אבן נגף בלתי עבירה לקבלת תמיכה רחבה של הציבור המסורתי בישראל.
ראוי להפנים כי הציבור המסורתי, הגדול והמשמעותי בישראל, רואה את מנהיגי השמאל־מרכז שבויים בידי תפיסות פרוגרסיביות ומנסים בכל כוחם להפוך את ישראל למדינה נטולת צביון יהודי. את דעתו על כך הציבור המסורתי אמר ויאמר גם בעתיד בקלפי.
ד"ר עדו ליברמן הוא מרצה בחוג לסוציולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו