ההודעה על דחיית האולימפיאדה היא כמו אגרוף בבטן. אם מישהו היה שואל אותנו לפני חודשיים אם יש סיכוי שהאולימפיאדה תדחה, הייתי צוחק לו בפנים. והנה זה נבנה בשבועות האחרונים בהדרגה תוך הסתכלות על כל תחומי החיים שקפאו בגלל מגפת הקורונה. מדינות עצרו, ההיי טק עצר, החינוך קפא, בוטלו הליגות בענפי הספורט השונים וגם תחרויות הג’ודו בוטלו עד לקיץ שיבוא.
אירוע הספורט הגדול בעולם, חגיגה אמיתית של ספורטאים מכל העולם, נדחה לראשונה. זה רק מראה את גודל האתגר שאנחנו נמצאים לפניו.
השבוע יו"ר איגוד הג’ודו, פונטי, פנה לוועד האולימפי בבקשה לדחות את האירוע כי בסופו של יום כולם רוצים לראות אותנו בשיאנו. אישית, הייתי רוצה להתחרות בקיץ בטוקיו, אבל במקרה הזה, אני מחזק את דבריו כי אני מאמין שהדחיה תאפשר לנו להגיע למעמד הבינלאומי הזה מוכנים יותר וגם לקיים את הסיסמא הידועה של האולימפיאדה ״מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר״.
אז כן, זה אגרוף בבטן. וכמו מכל משבר, אני אסתגל מהר ואצא מזה חזק יותר, מוכן יותר ורעב יותר להצליח!
טוקיו, אנחנו נתראה בקרוב.
