במאמרו "מלחמת הרשויות: בג"ץ אינו מעל לכנסת" (24.32020), ביקר יעקב ברדוגו את פסיקת בג"ץ לפיה על יו"ר הכנסת לכנס את המליאה לבחירת יו"ר הכנסת עד יום רביעי, וטען ש"בית המשפט העליון משתלט על בית המחוקקים במדינה דמוקרטית. גנבו את הדמוקרטיה במדינת ישראל." נהפוך הוא; בפסיקה זו שמר בית המשפט על הדמוקרטיה והגן על הכנסת עצמה.
בשורה ארוכה של פסקי דין קבע בג"ץ כי לאור עצמאותה וריבונותה של הכנסת יש לנהוג בריסון ואיפוק שיפוטי בכל הנוגע להתערבות בהליכים פנים-פרלמנטריים. בית המשפט יתערב רק במקרה של פגיעה עמוקה במרקם החיים הפרלמנטריים המשפיעה על עקרונות היסוד של המשטר החוקתי. ואכן, לאורך השנים נהג בג"ץ בריסון רב בכל הנוגע להליכים פנים-פרלמנטריים והתערב רק פעמים ספורות, למשל בקביעה כי מוטלת חובה על יו"ר הכנסת להעלות לדיון הצעות חוק גזעניות של הח"כ לשעבר מאיר כהנא.
בענייננו, קבע בג"ץ, סירובו המתמשך של יו"ר הכנסת לאפשר הצבעה במליאת הכנסת על בחירת יו"ר קבוע לכנסת "חותר תחת יסודות התהליך הדמוקרטי". לכן ההתערבות החריגה. בית המשפט למעשה כופה בפסיקתו את עצם קיומו של מרקם חיים פרלמנטרי. לא בכדי, גדולי המבקרים של "האקטיביזם השיפוטי" - פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' מני מאוטנר, הידועים כמתנגדים להתערבות שיפוטית בעניינים פוליטיים, סברו שנסיבות אלו חייבו התערבות שיפוטית ושמדובר בפסק הדין מצוין המגן על רצון הרוב הפרלמנטרי. יו"ר הכנסת לא ממש התיר לבית המשפט ברירה.
פסיקה זו, המבקשת להגן על כללי המשחק הדמוקרטיים הבסיסיים, מצטרפת לפסקי דין אחרים מהתקופה האחרונה שביקשו להגן על הכנסת מפני דורסנותה של הרשות המבצעת: פסק הדין בעניין התקציב הדו-שנתי שביקש לחזק את הכנסת כגוף המפקח על התקציב ופסק הדין בעניין מס דירה שלישית שביקש למנוע מהפיכת הכנסת לחותמת גומי בהליך החקיקה. כשם שבפסקי הדין אלו בית המשפט שמר - ולא פגע - בעקרון הפרדת הרשויות, כך בענייננו בית המשפט שומר על הכנסת. על רקע זה יש להבין מדוע דחה בית המשפט את עמדת יו"ר הכנסת כי בחירת היו"ר תלויה במהלכי הקמת הממשלה: "הכנסת היא הריבון. הכנסת אינה 'להקת המעודדות של הממשלה'", כתבה הנשיאה חיות, והשופט עמית הדגיש: "נחזור למושכלות יסוד - הממשלה היא שיונקת את חיותה מהכנסת, ולא להיפך", והוסיף – כמענה לעמדות כגון אלו שביטא ברדוגו: "פסק דיננו אינו בבחינת התערבות ולא חלילה 'השתלטות' על סדר יומה של הכנסת, אלא חיזוק מעמדה של הכנסת כרשות נפרדת מהממשלה".
פסק הדין משקף את תפקידו של בית המשפט כמגן החוקה המוסדית של ישראל, כדי לשמר ולחזק את הפעולות וההליכים של המוסדות הפוליטיים והדמוקרטים. תפקיד זה אינו ייחודי לישראל. ברחבי העולם, במדינות כגון אנגליה, איטליה, וגרמניה בצפון הגלובאלי, ודרום אפריקה, הודו וקולומביה בדרום הגלובאלי, בית המשפט משמש לעתים כמגן הפרלמנט ועוסק לא בתפקיד הקלאסי של הגנת המיעוט אל מול עריצות הרוב אלא בהגנה על הרוב עצמו כאשר מתגלים כשלים בכללי המשחק הדמוקרטיים. ויו"ר כנסת הפועל בניגוד עניינים מובהק ומתבצר בכיסאו אל מול דרישת רוב חברי הכנסת להחליפו, היא בהחלט כשל מהותי בהתנהלות דמוקרטית תקינה.
לדעת ברדוגו, בפסיקה זו הודיעו שופטי בית המשפט העליון ליו"ר הכנסת כי הם "ינהלו את הפוליטיקה של היכל הכנסת"; אמירה זו תמוהה שכן היא מבקשת דווקא לחזק את משכן הפוליטיקאים. פרופ' אהרן ברק כתב פעם כי "הדמוקרטיה זקוקה לפרלמנט חזק, אמיץ ואחראי. שקיעת הפרלמנט מסוכנת לדמוקרטיה. פריחת הפרלמנט חיונית היא למשטר הדמוקרטי". פסק הדין בעניין כינוס הכנסת הוא אפוא צעד אחד בכיוון חיזוק הפרלמנט הישראלי והדמוקרטיה הישראלית.
ברדוגו פותח את מאמרו באמירה כי: "הטופוגרפיה לא משקרת. במשולש הקדוש בין שלוש הרשויות - המחוקקת, הכנסת, המבצעת, הממשלה והשופטת - מצוי גן הוורדים. מבין השלוש בית המשפט העליון מצוי בנקודה הטופוגרפית הגבוהה ביותר והוא צופה מלמעלה בכנסת ישראל ובאולם הממשלה". ברדוגו שוגה; הנקודה הטופוגרפית הגבוהה ביותר היא מתחם הסינמה סיטי. ומי שחושב שבג"ץ פעל כאן כדי לפגוע בכנסת ולא כדי להגן על הכנסת – חי בסרט.
פרופ' יניב רוזנאי הוא פרופ' חבר בבית הספר הארי רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה; יו"ר משותף של האגודה הישראלית לחקיקה ומחבר הספר (Constitutional Revolution (Yale University Press, 2020.
