פאן היה אל הרועים, היערות והמרעה במיתולוגיה היוונית. הוא שוטט לו בשלווה ביערות, מנגן לו על חליל. יום אחד העירו אותו בטעות משנת הצהריים היומית שלו. פאן שחרר צעקה שגרמה לעדרים לשעוט בטירוף. כך נולד ה-Panikos, הפחד הפתאומי; האב הקדמון של הפניקה.
ימים יגידו מה הייתה מידת הקטלניות של הקורונה בטבלת הרייטינג של האסונות. אבל כבר עתה מסתמן שהנזק הפסיכולוגי והתודעתי שהיא הסבה לנו ממקם אותה בראש טבלת הפניקה של הדורות האחרונים. איך מסבירים זאת?
בתור התחלה, יש לזכור שהפחד ממגיפות, מחלות ואסונות טבע הוא קמאי; פחד מפני אויב בלתי נראה המקונן למעשה בתוכנו. אך מעבר לפחד הקמאי, הניואנס הייחודי של המגיפה הזו הוא אירוע של "היפוך" דרמטי. כדברי איזופוס: "לעתים קרובות אנו שמים בידי אויבינו את האמצעים כדי להשמידנו". המהפך המהיר מהימים הטובים ביותר לימים הרעים ביותר גורם "לשוק קורונה". אנו מתקשים להפנים כיצד קטרי הקידמה יצירי כפינו – הגלובליזציה והאורבנזיציה - נהפכו בן לילה לפרשי האפוקליפסה שלה.
בנוסף מתקיים פה "מכפיל כח" של פניקה - הטיית השליליות. כבר שנים רבות ידוע שבני אדם נוטים לתת משקל רב יותר לאירועים שלילים. תשומת הלב שלנו לאירועים שלילים גבוהה יותר מזו שאנו מקדישים לאירועים חיוביים או ניטרליים; הם משפיעים עלינו חזק יותר והרבה יותר קשה לנו להתעלם מהם. זו כנראה הסיבה שהתקשורת, לרבות המדיה החברתית, מוצפת בחדשות שליליות ואילו אירועים חיובים נוטים להדחק לשוליים. תחושת השקיפות המדומה שיוצרת מהפיכת הידע והטביעה בים המידע, צורבת אצלנו לנו תמונת מצב שלילית ומוטה, ללא מתאם שקול למציאות האובייקטיבית בשטח: מערכה אפידימיולוגית גלובלית מורכבת ורב מימדית, שאף מומחים בתחום מתקשים לפענחה.
גורם מערער נוסף הנגרם מעודף מידע היא מניפולציה חברתית ודיסאינפורמציה. בניגוד לתיאורית "היד הנעלמה" של השוק החופשי, תיאוריית "היד הנסתרת" מסבירה לנו שמה שנראה לכאורה כצירוף מקרים רנדומלי ללא קשר, ללא יד מכוונת, הינו למעשה תוצר של תכנון נסתר, בכוונה תחילה של יד מכוונת. כך למשל השימוש ב"פייק ניוז" לגבי התערבות זרה בבחירות במדינות דמוקרטיות, וכן שימוש בבוטים כדי לייצר מניפולציות בדעת קהל. הטכנולוגיה והרשתות החברתיות מרבות להשתמש בכלי מעצב זה. גם במקרה של הקורונה – "הידיים הנסתרות" של הרשתות החברתיות עובדות ללא לאות ומתדלקות את שד הפניקה הגלובלי שיצא מהבקבוק לא מזמן.
ניתן לומר אפוא שקוקטיל כה קטלני לעיצוב התודעה האנושית והעצמת הפניקה, המתהווה לנגד עינינו במגפת הקורונה, הוא כמעט חסר תקדים היסטורי. פניקה ללא שם, ללא הגיון או הצדקה שמשתקת את המאמצים שלנו להשתחרר מהמגננה הפסיכולוגית.
עלינו להילחם בפניקה כאילו אין קורונה ולהילחם בקורונה כאילו אין פניקה. במלחמה כמו במלחמה מוטב "לרדת למקלטים" ולהתנתק ככל הניתן מכל פרשי האפוקליפסה התודעתית הזו. הבידוד התודעתי יקטין את עקומת ההדבקה בפניקה. את המרץ והתודעה מומלץ לתעל לקריאה רציונאלית של הנתונים, וגמיעה פרופורציונאלית של המידע. את הדרמה והאימה, תשאירו לצפיית הבינג' בסדרות הטלוויזיה.
גם קורטוב אופטימיזם לא יזיק. אם לצטט את דברי ההיסטוריון דיוויד לנדס: "האופטימיסטים מצליחים בעולמנו, לא מפני שהם צודקים תמיד, אלא מפני שהם חיוביים. גם כשהם טועים הם חיוביים, ודרכם היא דרך ההישג, התיקון, ההשתפרות וההצלחה. אופטימיזם מושכל ופקוח עיניים משתלם; פסימיזם יכול להציע, לכל היותר, את הנחמה הריקה שבהיותו צודק". בסופו של יום אין לנו לפחד אלא מהפניקה עצמה.
