השואה לא הבדילה בינינו

בשנים האחרונות עלו אל פני השטח סיפוריהן של הקהילות היהודיות שחיו בארצות ערב והאסלאם בתקופת השואה, והבהירו באופן שלא משתמע לשני פנים: את הנאצים וסייעניהם הנלהבים בכל אתר ואתר, לא עניינו החלוקות הפנים־יהודיות בין דתיים לחילונים, אשכנזים וספרדים. 

תקופת השואה בארצות צפון אפריקה והמזרח התיכון נדחקה מהזיכרון מסיבות מובנות יותר או פחות. הרי לא ניתן להשוות בין גורל יהודי גליציה, שהושמדו ברובם, לבין גורל יהודי לוב ש"רק" נשלחו בחלקם למחנות ריכוז. אך אלה וגם אלה היו קורבנות של גורל יהודי דומה, שנבדל ממקום למקום באופן כמעט שרירותי. לו רק יכלו, הנאצים  היו שולחים לאושוויץ גם את יהודי צפון אפריקה והמזרח התיכון - דבר שהם תכננו, ונמנע בשל תבוסתם לכוחות בעלות הברית בארצות אלו.

ב־8 בנובמבר 1942 נחתו כוחות בעלות הברית האנגליים והאמריקניים בחופי אלג'יריה ומרוקו, וסיימו את המערכה באזור שהיה נתון עד אז תחת משטר וישי הפרו־נאצי. עבור יהודי אלג'יריה, כיבוש בעלות הברית מסמל יציאה מחשיכה לאור לאחר שנתיים שבהן הושתו עליהם חוקי נירנברג במלואם. היתה זו גם גאווה גדולה בשל מעורבות המחתרת היהודית האלג'יראית, שלקחה חלק מרכזי במבצע. במרוקו הכיבוש נתן את האות לפתיחת מפעל הצלה שבמסגרתו הצליחו להציל אלפים מיהודי אירופה, בניצוחה של עורכת הדין הלן קאזס בן עטר.

בתוניסיה הגרמנים שלטו במשך חצי שנה נוספת, עד שגורשו על ידי בעלות הברית. בזמן הזה הספיקו להתעמר ביהודים בכל דרך אפשרית: אילצו אותם לענוד טלאי צהוב, דאגו לפיטוריהם ממשרות ציבוריות ושלחו 5,000 מהם למחנות עבודה. זכורה במיוחד "שבת הזהב" בפברואר 1943, עת הופיעו קצינים גרמנים בבית הכנסת בג'רבא, ודרשו מראש הקהילה, החכם כלפון משה הכהן, לאסוף בתוך שלוש שעות 50 קילוגרם זהב מהקהילה, אחרת ירצחו אותו ולאחריו יהודים נוספים. וזהו רק סיפור אחד.

גם בלוב ציפו ושיוועו לכיבוש בעלות הברית, שהתרחש לבסוף בדצמבר 1942. בשנים שקדמו לכך, כובשי לוב האיטלקים ובני בריתם הגרמנים החילו על היהודים חוקי גזע, הקימו את מחנה העבודה "ג'אדו", ואף גירשו רבים מהם למחנות השמדה באירופה.

את תגובת הערבים לפעולות האנטישמיות הללו ניתן לחלק לכמה סוגים. במקומות מסוימים האוכלוסייה שאיתה חיו היהודים מאות שנים נותרה אדישה כלפי היהודים, גם מתוך מצוקה שלה עצמה. במקומות אחרים קמו חסידי אומות עולם שהצילו יהודים והגנו עליהם בגופם, ובמקומות אחרים השואה סיפקה קרקע פורה לשנאת יהודים שרחשה מתחת לפני השטח עוד לפני כן.

מאורעות הפרהוד בעיראק הם דוגמה לכך: בחג השבועות של 1941 פעלו פורעים ערבים במשך יומיים רצופים בשוד, ביזה, אונס ורצח כלפי היהודים בבגדד. מאורעות אלה היו בעלי קשר ישיר לאידיאולוגיה של המפלגה הנאצית, שקנתה שביתה גם בקרב לאומנים ערבים כדוגמת המופתי חאג' אמין אל חוסייני, שקיווה שיצליח לסתום את הגולל על שיבת ציון בעזרת גירוש היהודים למחנות באירופה.

סיפורים אלו אינם אנקדוטות שבאות לומר באופן מלאכותי "גם לנו, המזרחים, היתה שואה". שואת העם היהודי, כשמה, היא הסיפור של כולנו.

עו"ד אופיר טובול הוא מייסד תנועת "תור הזהב"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו