1 כבר שנים ששלטון הפקידים בישראל הוא רעה חולה, אבל בימי הקורונה הפך ממש למגיפה. מנכ"לי משרדים, אנשי ביצוע ותפעול שוטף, שאמורים להוציא אל הפועל את המדיניות וההנחיות של שרי הממשלה הממונים עליהם - מיישירים מבט אל האומה ומתחילים לנאום בפאתוס. מדי בוקר/צהריים/ערב אנו מקבלים את גרוטו, שרוצה להאפיל על בר סימן טוב, שעושה שרירים מול ידידו מהאוצר באב"ד, שמתנשא על הקמעונאים והבנקים, וכולם יחד מתחרים על כמה דם, יזע ודמעות אנחנו נקיז. קבלו את להקת הצ'רצ'ילים. מי אמר שההופעות בוטלו.
פאתוס למצלמה. מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב // צילום: יואב דודקביץ
ככה זה כשכחלון וליצמן, שני השרים הכי חשובים במלחמה הזו, פשוט התפיידו להם בעשן הקרבות. וזה בלי לשכוח את שר החינוך הזמני שמובל על ידי מנכ"ל דומיננטי. אבל בעוד שר הבריאות שם עלינו פס תמידי, משר האוצר של העם לא ציפינו. מצד שני, גם כשהפציע לרגע, לפני יותר משבועיים, זה נגמר במבוכה. מדינה שלמה חיכתה למוצא פיו, ושר האוצר, המכהן עדיין, סיפר לנו במופע אימים על פרישתו הקרובה לפנסיה. זה כמו ששר הביטחון או הרמטכ"ל יזדכו על ציוד בבקו"ם בזמן שכוחותיהם נלחמים בחזית. משבר היסטורי? תסתדרו לבד. באתי, גמגמתי, ברחתי.
2 וכשהמטוש בידיים של הפקידים - מה הפלא שהעצמאים נחנקים. ידוע בספורט שמי שלא קרע עדיין זוג נעליים בוודאי לא ראוי לשמש קפטן, ומאמן שלא היה בעברו שחקן, סביר שיתקשה לנהל את חדר ההלבשה. כך גם במגרש העסקי. הפאולים הגסים בתוכנית הכלכלית, שמנכ"ל האוצר מלמל במהירות בתחילת השבוע, בוצעו כי אלה שכתבו אותה או ייעצו לה כנראה מעולם לא קיבלו מעטפה מאיימת מרשות המסים. נערי האוצר שנחתו היישר מהתואר הראשון לכיסא החם במגזר הציבורי או פרופסורים שבילו כל חייהם באקדמיה. את המילים חל"ת, מקדמות ותזרים הם בעיקר פגשו במצגות. הגיע הזמן לומר לאלה שלקחו את הסמכות אבל את האחריות יעדיפו להשאיר לאחרים: צאו מהבועה.
3 החתונה של נתניהו וגנץ דומה יותר לממשלה ממבט ראשון, ומהסכם עמוס סעיפי גירושים קשה להאמין שתצא זוגיות אמיתית, אך אלטרנטיבות ממשיות, צריך להודות בשני הצדדים, לא באמת היו. גם למפסידים הגדולים מהמהלך - שרי הליכוד שיילחמו על פירורי תיקים - אין על מה להלין. כי מי שהתרגל לעשות קולות של שטיח ולתפקד כמריונטה במשך 12 שנה, יגלה שכבר לא ניתן להתנתק מהמושך בחוטים.
4 מחאות לא מתות, הן רק מתחלפות. וכדי שמאבק העצמאים הכל כך ראוי לא יפספס את גודל השעה, כדאי שמוביליו ילמדו מההיסטוריה הלא רחוקה. ראשית, איחוד כוחות. במקום רשימה של גופים כמו: השולמנים, לה"ב, התאחדות התעשיינים, האיכרים, נשיאות המגזר העסקי, התאגדות רשתות האופנה והמסחר ועוד - צרו ארגון־על אחד. זה גם טוב לאיגום משאבים וגם יקשה על הממסד את המהלך החביב עליו במאבקים - הפרד ומשול (תשאלו את הנכים). שנית, פרזנטור אחד (טוב, הפעם אפשר גם שניים). ותרו על האגו ושימו שאיפות אישיות בצד, יש חשיבות לפנים קבועות שיזוהו עם המאבק ויחזרו על אותם מסרים. ולסיום, מטרות ברורות ומצומצמות שרק עליהן נלחמים. למשל, ביטול תשלומי ביטוח לאומי או הענקת דמי אבטלה לעצמאים לפי חוק. ולזכור: לא כולם יהיו מרוצים. בהצלחה.
הכותב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה, בעלי משרד "משעל־ורניק"
