"נוח לה לעתירה זו שלא הוגשה יותר משהוגשה", במילים אלו פתח השופט הנדל את חוות דעתו בפסק הדין בעניין בדיקות החמץ בבתי החולים, מול עמדת הרוב ששללה את כוונתו של שר הבריאות ליצמן להציב שומרים שימנעו ממבקרי בתי החולים להכניס חמץ בתיקים. "מקרה זה, באופן מובהק, לא היה צריך להגיע להכרעה שיפוטית אלא ראוי היה לסיימו בפשרה חברתית".
אחת המהפכות החשובות שקרו בעולם המשפט בשנים האחרונות היא מהפכת הגישור והפשרה. זאת מהפכה שקרתה בזכות הכרה של המערכת במגבלותיה המבניים. מערכת המשפט בעולם כולו הבינה שהשאיפה לצדק טהור מתגשמת רק לעיתים נדירות, ושברוב הפעמים היא מביאה לתסכול של הצדדים ולבזבוז אדיר של כספי ציבור. קחו שני חברים טובים, שימו אותם בשני צדדים של משפט וראו איך הם הופכים בתוך שעה ליריבים מושבעים. המערכת הסטנדרטית בנויה מראש כדי למנוע שיתוף פעולה ושיתוף אינטרסים של הצדדים.
המהפכה הזו כל כך הצליחה, שכיום אפילו בהליכים הסטנדרטיים ברירת המחדל היא הפניה לגישור ולפשרה במשפט אזרחי, בבתי משפט לענייני משפחה ולאחרונה אפילו במשפט הפלילי. יש רק תחום משפטי אחד גדול וחשוב שהמהפכה הזאת עוד לא הגיעה אליו - דווקא במקום הקריטי ביותר - המשפט הציבורי, החוקתי. או בישראלית פשוטה - לבג"ץ.
משום מה, דווקא בעניינים ציבוריים אנחנו חושבים שחבורת שופטים שפועלת לפי קריטריונים משפטיים נוקשים היא זו שתפתור את הבעיות שלנו. זה כמובן לא קורה. להרבה מאיתנו יש תחושה שבג"ץ כבר מזמן הפך לבייביסיטר, וחמור מכך לגורם בעל אג'נדה – וכזאת, איך לומר בעדינות, אשר לאו דווקא מייצגת את הציבור.
את פרשת מאבטחי החמץ ניתן היה לפתור בהידברות. עם ישראל, כשהקיצוניים החרדים והחילונים לא מתערבים לו, יודע לחיות יחד תוך התחשבות הדדית. בהידברות אמיתית שבה נציגי הציבור מחפשים פתרון מוסכם, ניתן היה למצוא פתרון יצירתי. במקום מאבטחים שרק יחריפו את תחושת הכפייה הדתית, ניתן היה להציב דיילים שיבקשו באדיבות מהציבור להתחשב ולא להכניס חמץ לבית החולים כפי שנהוג שנים.
הגיע הזמן להוציא את בג"ץ מתפקיד הבייביסיטר ולהחזיר לציבור את האחריות לפתור את הבעיות בין המגזרים בעצמו.
עו"ד אופיר טובול הוא מייסד תנועת תור הזהב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו