זו תקופה משברית, שבה וירוס אחד קטנטן הצליח לטלטל עולם ומלואו: לחצות גבולות, לצלוח אוקיינוסים, לדלג בין יבשות ולשתק בדרכו מדינות שלמות. כשנחשול מכה ללא רחם – מתגלעים הסדקים במלוא תפארתם, כל שכן כאשר מדובר בספינה רעועה, העוגנת על שפת המזח בעת סופה.
תחום הגיל הרך בישראל זנוח במשך 72 שנות קיומה של המדינה. מעונות היום, שהוקמו לעידוד תעסוקת נשים, ממשיכות להתקיים לאורה של אותה התפיסה, על אף שכיום בהתבסס על נתוני הלמ"ס במעל ל- 84% ממשקי הבית (למעט נשות החברה הערבית) הנשים משתלבות בשוק התעסוקה ואין צורך ממשי בעידודן. בגין תפיסה זו הונח תחום הגיל הרך על סף מפתן ביתם של משרדים "כלכליים" כמשרד התמ"ת, משרד הכלכלה ובארבע השנים האחרונות במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. המשמעות היא כי רק פעוטות שהוריהם מועסקים זכאים למסגרת ציבורית מסובסדת, ומעבר לכך - אין למסגרות לידה- 3 מעטפת המוגדרת כחינוכית במהותה. מדובר בלא יותר משמרטף לאומי.
ההפקרות בתחום הגיל הרך היא משמעותית - החל מהעובדה שאין כל מיפוי למקום הימצאותם של הפעוטות, המשך בהיעדר פיקוח וסטנדרטיים מחייבים על הנעשה במסגרות ועל אנשי הצוות מבחינת הכשירות וההתאמה, וכלה בכך שאין מענה לצרכי הפעוטות והמערך המשפחתי הסובב להם בהיבטים הקוגניטיביים, הפיזיים והרגשיים.
מצב זה משתנה כשהילד מגיע לקורת הגג של משרד החינוך, שבאפשרותו לתת מענה כולל בתחומי חינוך, רווחה ובריאות, המודע למיקום הילדים שבאחריותו, פועל לאיתור ולסינון אנשי החינוך הכפופים לו ואף בונה את התוכנית הפדגוגית. בצל הקורונה, כשהוחלט על סגירת הגנים ובתי הספר, ניתן היה להתרשם כי המשרד לוקח אחריות מלאה לאורך כל הדרך – החל מההחלטה על הפסקת הלימודים, דרך המעבר ללמידה מקוונת וכלה במתווה שהוגש מטעמו ושכלל את כלל ילדי ישראל ברוטציה. לא כך המצב בהתייחס לגילאים הרכים: מבין 600,000 הפעוטות בישראל כ-400,000 מצויים במסגרות פרטיות, ללא כל מנדט כלפיהן. מצב זה יצר העצמה של תחושת הכאוס, ונרשם חשש אמיתי לקריסת המסגרות בשל נטל ההוצאות השוטפות. למעשה, לא היה ברור מה יעלה בגורלן של נשות הצוות במעונות, שרבות מהן נשלחו לבסוף לחל"ת.
בנוסף, גם המתווה ש"הונחת" על המסגרות בלחץ המפעילים היה במהותו כלכלי, שאינו מאפשר שיג ושיח על שינויים נדרשים ולא מותאם לצרכי הפעוטות, לאנשי הצוות ולציבור ההורים כאחד, מאחר וכ-30% מהפעוטות נותרו ללא מענה. העובדה כי כל פעוט 18 ומעלה נפלט אל מחוץ לשערי המעון - לא מאפשרת להורים חזרה אמתית לשגרה.
בחדשות מדברים על מתווה חדש, הכולל פתיחת מעונות לכלל הפעוטות כבר ביום א׳ הקרוב, אך נכון לרגע זה טרם התקבלו הנחיות חדשות מצד האגף ושוב אנו ניצבים בפני חששות רבים ואי בהירויות בנוגע לפעוטות רכים, שעבורם כל שינוי שכזה הוא קריטי ומצריך חשיבה מעמיקה ולא מתפשרת.
הכאב הגדול הוא, ששוב הסתפקנו בפלסטר, והחמצנו הזדמנות אדירה להוביל לטיפול שורש שישנה את פני הגיל הרך בישראל. נדרשנו ליום אחד של השבתה בכדי לייצר לחץ ציבורי ממנו לא יוכלו להתעלם אנשי האוצר ויתר מקבלי ההחלטות. אל לנו להסתפק במתווה שכזה!
על ההורים, אנשי הצוות במסגרות הגיל הרך, נציגי הרשויות המקומיות ואנשי האקדמיה לפעול יחד כדי לייצר תהודה ציבורית שתרתום את הממשלה, המתגבשת בימים אלו, תעלה את תחום הגיל הרך לראש סדר העדיפויות ותנתב את משאביה לטובת אזרחיה הרכים של המדינה.
הכותבת היא רכזת 'הקואליציה לחינוך מלידה' מבית 'אנו'
