הגדולה של הרצל היתה ביכולת לתרגם את זכויותיו ההיסטוריות של העם היהודי למציאות מדינית. הוא הבין את החשיבות בכך ששאיפותיה של אומה ייכללו במסגרת המדינית העולמית. לשיטתו, הבטחתה של ריבונות מדינית קודמת למאמץ המעשי של התיישבות ועלייה. הגם שהכיר בחשיבות השתיים, הוא ביקש להבטיח את קרקע הבניין לפני הבניין עצמו, ולהבטיח שהתיישבות יהודית בארץ ישראל תוכר כמימוש הזכות לריבונות. הצהרת בלפור, שניתנה לאחר מותו, היתה פרי המדיניות שהגה.
העם היהודי לא הזדקק להצהרת בלפור כדי לאשר את זכותו על הארץ, אך ההכרה של המעצמה החשובה דאז היתה המסד לריבונות היהודית כאן. נכון, ההצהרה לא יצרה שינויים מיידיים בשטח, להפך, היא עוררה עימות לאומי אצלנו ומחלוקת פוליטית בקרב הבריטים. ואולם ההכרה שסיפקה הטביעה חותם היסטורי. לא בכדי ביקש אבו מאזן מממשלת בריטניה לבטל את הצהרת בלפור.
כך יש לראות את תוכנית טראמפ. חשיבותה נובעת מעקרונותיה, הכופים מפנה על המוסכמות שהתקבעו בעניין הסכסוך הישראלי־פלשתיני. במסגרת מוסכמות אלה, שיש המחשיבים כאקסיומות, ישראל צריכה לוותר, לפצות, לעקור, להגביל את שליטתה הביטחונית ולסגת לקווי 67', בעוד הפלשתינים צריכים רק להסכים.
דחיית תוכנית טראמפ תהיה מופע של חוסר אחריות. עקרונותיה מקנים לישראל שליטה ביטחונית מלאה ממערב הירדן, קביעת הגבול המזרחי, החלת ריבונות. מעל הכל, רעיון המדינה הפלשתינית במתכונת המקובלת על נשיאים אמריקנים קודמים ייעלם, או לפחות יתערער. התוכנית אינה מבקשת את הסכמתם לסיום הסכסוך, אלא מתנה את סיומו בפירוז עזה ובפירוק חמאס מנשקו, בוויתור על חוק השיבה, בהכרה בישראל כמדינה יהודית, בהכרה בירושלים המאוחדת ובהפסקת ההסתה. לא תהיה התקדמות תוך כדי תנועה, התנאים יצטרכו להיות מאושרים על ידי האמריקנים והישראלים. אם יתחולל הנס, והפלשתינים יעמדו בתנאים ואויב יהפוך לאוהב, תהיה בכך ברכה גם לישראל.
ההתנגדות לתוכנית מצד פוליטיקאים משמאל ו"לשעברים" מסוימים ממערכת הביטחון, ושל פוליטיקאים מימין וחלק מנציגי המתיישבים, עלולה להיות הרת אסון. החשש האמיתי הוא בהחמצת ההכרה בעקרונות שמעניקים עדיפות והכרה בינלאומית לריבונות היהודית בארץ ישראל בכל הקשור לסכסוך עם הפלשתינים. הכפירה מצד המתנגדים מימין בכך שמדינת ישראל צריכה אישור אמריקני להחלת ריבונות, לוקה בקוצר ראייה ובחוסר הבנה של מדיניות. אשכול ובגין סיפחו למרות התנגדות בינלאומית, אבל הכרת האמריקנים בסיפוחים היא שמקנה להם יציבות וערבות שלא היו קודם. צדק מי מהמתנגדים כשאמר ש"ברגעים היסטוריים לא עושים פשרות בסגנון מפא"י", אבל מהנהגה מצופה שתכיר את ההבדלים ותשכיל לראות את המורכבות לעתיד לבוא.
גם אם לאחר הבחירות בארה"ב יעלה ממשל חדש שיבקש לבטל את עקרונות התוכנית, מרגע הצהרתם הם ירחפו כעננה מעל כל משא ומתן עתידי. האישור של מעצמה גדולה בזכותנו לריבונות בארץ ישראל דווקא בהקשרו של הסכסוך, הוא בעל ערך כמו הצהרת בלפור. בנאומו בקונגרס השלישי אמר הרצל: "רק לאחר שיימצא בידינו הצ'ארטר הזה, שהוא צריך להכיל את הערובות הדרושות לפי משפט הכלל, יכולים אנו להתחיל בהתיישבות מעשית גדולה".
