1985, מצרים. הרב עובדיה יוסף, הרב הראשי היוצא, מוזמן לביקור דיפלומטי אצל נשיא המדינה שבה שימש שנים לפני כן רב הקהילה. מטרתו אחת: לשכנע את נשיא מצרים לשנות תוכנית פיתוח אדירה בקהיר, שבמסגרתה כביש ראשי תוכנן לעבור מעל בית הקברות העתיק של הקהילה היהודית. מרן, ואריה דרעי הצעיר לצידו, הטילו ספק בנכונותו של מובארק להשקיע מיליונים בהקמת גשר מעל בית העלמין. למרבה הפתעתם, הוא הסכים.
לא רק במצרים. בתוניסיה טורפדה לאחרונה התוכנית לבנות מעל בית הקברות היהודי "לה בורג'יל", לאחר התערבות צאצאי הקהילה. רבים מיוצאי מרוקו הפוקדים את בתי הקברות העתיקים, מספרים על מקומיים מסורים שדואגים לשמר את האתרים. עם התפשטות וירוס הקורונה במרוקו, נפוץ סרטון של מוסלמים מתפללים בקברו של רבי עמרם בן דיוואן. בתי הקברות הללו הם סמל לחיבור היהודי־ערבי ההיסטורי, ולערך כבוד המת המשותף ליהדות ולאסלאם.
בניגוד גמור לרוח דברים אלו, עיריית תל אביב, המתגאה בימים כתיקונם בהיותה פתוחה וסובלנית, מנהלת זה שנתיים מאבק בתושביה המוסלמים של יפו בשל כוונתה לבנות מבנה ציבור על שטח של בית קברות "האיסעאף" העתיק. לאחר שעתירת המועצה המוסלמית של יפו נדחתה, עיריית תל אביב ניגשה השבוע לעבודות, דבר שגרר את מחאת התושבים, שעלולה להיגרר לפסים אלימים.
מי שנרתם למאבק של תושבי יפו המוסלמים, היה דווקא חבר הכנסת ינון אזולאי מש"ס. במכתב, שאותו שיתף ח"כ אחמד טיבי בחשבון הטוויטר שלו, קרא אזולאי לחברי מפלגתו השולטים במשרד הפנים, להתערב: "המדיניות שלנו כמדינה יהודית היא להגן על האתרים החשובים ביותר לנו מבחינה דתית, אני חושב שזה לא צריך להיות שונה כשמדובר בבית קברות מוסלמי".
אזולאי פועל מתוך תודעה דתית המשותפת לו ולתושבי יפו. כבוד המת מבטא את הכבוד לצאצאי אותם מתים, תושבי יפו עצמם, מורשתם והסיפור הקהילתי שלהם. מי שהסתובבו לאחרונה ביפו ראו כיצד תחת שלטונו של רון חולדאי היא מתמלאת במתחמי מגורים יאפיים שמעלימים כל זכר מהעבר המזרחי - יהודי ומוסלמי - של העיר, או הופכים אותו לקישוט פולקלוריסטי.
הצד השני של המטבע של חולדאי הוא בצלאל סמוטריץ'. זה פסק בביקורו בנגב כי הילודה הבדואית היא "פצצה מתקתקת" שיש לטפל בה בהקדם. לפני כמה שנים הצדיק הפרדה בין יולדות יהודיות וערביות ב"תרבות החפלות" של המאושפזים הערבים בבתי החולים. אזולאי וסמוטריץ' מזוהים אמנם עם הימין הדתי, אך הפער ביניהם גדול. סמוטריץ' שייך למי שרואים בסכסוך הלאומי מאבק תרבות גזעי, שבו ממלאים היהודים את תפקיד האדם הנאור. לאזולאי אין גרם מאותה יהירות. להפך, הוא מסתכל בגובה העיניים ומחפש את המשותף עם המוסלמים. זו היתה תמיד גישתם של מנהיגי יהדות המזרח, עוד בראשית היישוב, כשיהודים דוברי ערבית ראו במוסלמים בעלי ברית לפיתוח הארץ.
שנים משכנעים אותנו ש"ישראל השנייה", המזרחית והמסורתית, היא גזענית ופשיסטית. בפועל, היא זו שמגלה שוב ושוב שהדרך לחיים משותפים ושלום־בית בין יהודים לערבים חייבת לעבור בערכים המשותפים, כשהמרכזי שבהם הוא כבוד האדם, גם המת, מתוך כבוד לקהילה, למורשת ולדת של האחר. אין דרך אחרת.
עו"ד אופיר טובול הוא מייסד תנועת "תור הזהב"
