שלושה אירועים הטומנים בחובם לקח משמעותי בעבור מעמד היהודים התרחשו לאחרונה. הראשון הוא שבית הדין האירופי לזכויות האדם החליט שמעתה, לא יהיה אפשר להעמיד למשפט את מחרימי ישראל. הקריאה, על סמך שקרים, להפוך את ישראל ליהודי של האומות, למנודה שהלגיטימיות שלו נהרסה, תהיה שייכת לזכויות האדם, לחופש הביטוי, אף על פי שאותה קריאה לשנאה כבר העניקה השראה לרצחנות, כגון זו של המחבל הצרפתי מוחמד מראח, שביצע את פיגועי הירי בדרום צרפת ב־2012, לטענתו מתוך רצון לנקום את נקמתם של "ילדי עזה".
האירוע השני הוא מאותו סוג: מדובר בהליך שבית הדין הפלילי בהאג החל בו נגד מדינת ישראל בעוון "פשעי מלחמה" - ולמה לא "פשעים נגד האנושות"? האירוע השלישי, אף הוא מאותו סוג, התרחש הפעם בישראל, שבה בג"ץ ביטל, בשם זכויות האדם, חוק שאמנם עבר בכנסת ונוגע לזכות העם היהודי על ארץ ישראל.
בשלושת האירועים האלה מסתמכים על "האדם" - על זכויות האדם - נגד "היהודי". זהו מאפיין מרכזי של האנטישמיות החדשה, שהחלה בוועידת האו"ם הראשונה בדרבן, בדרום אפריקה, כאשר האנטי־גזענות חבְרה לאנטישמיות (מתוך ייפוי כוח שהיא מצאה באנטי־ציונות) כדי להטיל חרם על היהודים ולהפקיע אותם מן האנושות, מן המעמד האנושי, מ"זכויות האדם", שלב ראשון בטרם תנחית עליהם את מכת המוות.
ה־BDS, המיסטיקה הפלשתינית על שלל צורותיה, הפוסט־מודרניזם, כולם הפכו כעבור זמן ללוחמיה של אותה שנאה חדשה, הפעם בקנה המידה של האנושות, של העולם כולו. היא מניפה נגד ישראל את האפרטהייד כפוחלץ, כדי להסתיר טוב יותר את התוכנית שהיא מבקשת להשלים: החרמתה ה"מוסרית" של ישראל.
חווינו אז מחדש בזירה הבינלאומית את ערטולו של האדם היהודי, שרדף את המודרנה מאז האמנציפציה. האזרחות והשוויון לא הוענקו ליהודי אלא בשם זכויות האדם: לאדם שביהודי ולא ליהודי שבאדם; לסובייקט המופשט ולא לאדם היהודי הממשי; ליחיד ולא לעם היהודי; למין האנושי ולא לזהות היהודית. ערטול זה של היהודי כאדם הוא שהיה נופה של ההשמדה. או אז התברר שזכויות האדם אינן אלא זכויות האַין כאשר היהודים איבדו את לאומיהם ואת אזרחויותיהם.
מדינת ישראל - שמי שעיוותו את זכויות האדם והפכו אותן לאידיאולוגיה פלגנית מבקשים להפוך לגטו, למנודה - מגלמת דווקא את מה שהציונות תרמה לאדם שביהודי: האזרחות, המעמד של עם, הזהות החופשית, החירות והיכולת להתגונן. מה שחסידי הדת הפלשתינית והמחרימים מבקשים לחסל הוא היהודי שבאדם, הציוני שביהודי, האזרחות היהודית שבהוויה האנושית. כיום, מעוותי זכויות האדם מבקשים לפורר את זכויות האזרח, את ריבונות המדינה, את הלגיטימיות של החברה הדמוקרטית. אולם אין "זכויות אדם" אלא מפני שיש זכויות אזרח, מפני שיש מדינה ואומה המסוגלות לכפות את כיבודן. אזרחי כל הארצות - התאחדו!
שמואל טריגנו הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת פריז־נאנטר; ספרו "המדינה היהודית, מעבר לנורמליות" יצא השנה בהוצאת כרמל
