טיפולי המרה פירקו לי את המשפחה

טיפולי המרה עבורי אינם נושא ללבטים דתיים או לוויכוח פוליטי, וגם לא שם לחוק שעבר אתמול בשעה טובה בקריאה טרומית. טיפולי המרה זה העוקץ של סיפור חיי. 15 שנים מחיי הייתי נשואה לגבר הומו דתי בארון, שהטיפולים האלה, איך לומר, פחות המירו אותו. 

גדלתי ביישוב דתי־לאומי. בני עקיבא, אולפנה, שירות לאומי, מכללה למורות. חברה לספסל הלימודים הכירה לי בחור חסון ושרירי. לקח לו קצת זמן להיפתח, אבל אחרי כמה פגישות העניינים זרמו. התרגשתי כשהשם שלו הופיע על צג המכשיר הסלולרי, ומדייט לדייט הקשר העמיק. דיברנו כמעט על הכל. הרבה שיחות על חינוך ילדים, על חובתנו המוסרית ליישוב הארץ, לעם ישראל, לכיבוד הורים. אבל בשום שלב נ' לא חשף בפניי את ההתמודדות הגדולה ביותר בחייו: הוא הומו.

15 שנים לקח לי לגלות שזמן קצר לפני שהכרנו, נ' היה הומו שעבר טיפולים על ידי מכון לטיפולי המרה שפעל בארגון דתי־רבני, שהקים אחד הרבנים הידועים בציונות הדתית. בארגון הזה הבטיחו לו ש"יישרו" אותו, "יחזירו אותו למוטב", כי הגבריות שלו התבלבלה. היום אני יודעת, שחלק מתקופת החברות שלנו הוא יצא איתי ועם הארגון שבו עבר טיפולי המרה במקביל. איתי הוא דיבר על הקמת משפחה, ומהם הוא שמע על משל העץ שגדל עקום, וכדי ליישר אותו צריך למצוא מקל ישר ולהיקשר אליו. 

אני הייתי המקל.

לפני החתונה הוא שאל אם כדאי בכל זאת לספר לי, ונענה כי "יש עניין שהכל יתהפך לטובה" והכל יהיה מאחוריו.

בהתנחלות הירוקה שבה גרנו כולם חשבו שאנחנו זוג מושלם, ולפעמים גם אני האמנתי בכך. אבל לחיות עם בעל שלא נמשך אלייך זה רחוק מלהיות מושלם. שנים רבות ברחה החברה הדתית מהכרה ומעיסוק בנושא הלהט"בי, בין השאר מתוך אמונה בכך שאפשר לשנות את רוע הגזירה. כיום המצב השתנה לטובה, אך עדיין ניתן למצוא בקצה הקשת את מי שממשיך ליצור רגשות אשמה בקרב להט"בים דתיים ומעודד אותם לחיות חיים כוזבים ולהקים משפחות המושתתות על שקר. 

כשכנסת ישראל נדרשת לחוק שאוסר על ביצוע טיפולי המרה, רוב הציבור חושב על המטופלים, אולי גם על המטפלים. אני חושבת על הנשים שלהם, על הכלה הצעירה שבעלה לא מתעניין בגוף שלה ואין לה מושג שזאת לא אשמתה; על זאת שנשואה כבר 20 שנה, ועדיין לא יודעת שמי שחולק איתה את חייו מקבל "עזרה" בסתר מארגוני המרה; אני חושבת על הילדים של אותם מטופלים, על כל אחד משבעת הילדים שלי שגדל בחברה שבה אבא הומוסקסואל זה כתם שלא יורד בכביסה. 

נכון, בסיעות החרדיות והדתיות מדובר ברעידת אדמה, אבל אין ספק שאנחנו בכיוון הנכון. אם החוק יעבור גם את שלבי החקיקה הבאים וטיפולי ההמרה יהיו אסורים, ובעיקר אם השטח הרבני יבין שמדובר בהרס של בני אדם, של נשים ושל ילדים - תהיה סיבה נוספת להודות לאלוהים.

(השם המלא שמור במערכת)