הרשת גועשת, הזעזוע שבסרטונים הנוראים מהפעוטון ברמלה לא מרפה.
וזה טוב, ונכון, ואסור היה לאלימות שהתרחשה בפעוטון להתרחש. אבל, ויש כאן אבל גדול מאוד שכדאי שכולנו, המזועזעים, נפנים. בעבר פורסמו מקרי אלימות בגנים פרטיים. תינוקות סבלו, צולקו, משפחות נהרסו. והנה, לצערנו, הדבר חוזר. הגיע הזמן לתעל את הזעזוע - לעשייה.
בתור אמא טרייה, שאמורה להכניס את בתה התינוקת בפעם הראשונה בחייה למעון, אני רועדת. אחרי צפייה בסרטונים האלה, כל מה שאני רוצה הוא להגן על הבת שלי מפני הגננות ואנשי הצוות, לא להפקיד אותה בידיהם.
הפחד שחשים בצפייה בסרטונים שהותרו לפרסום, צריך לגרום לכולנו לדרוש ביצוע מנבחרי הציבור: אל תתרשמו ואל תתרגשו מהגינויים של חברי כנסת ושרים, אל תפטרו אותם מאחריות בכזאת קלות.
בכל סוף מושב כנסת יש פרקטיקה ידועה: חקיקת בזק. מהי אותה חקיקה? לוקחים הצעת חוק שעברה את ועדת השרים לחקיקה ומחוקקים אותה במהירות הבזק. תוך שבוע-שבועיים. מדוע? כי הכנסת עומדת לצאת לפגרה ולא יהיה מי שיצביע על הצעת החוק. לקואליציה דחוף לחוקק, וכשבכנסת רוצים, הכל כשר. הצעת החוק עוברת דיונים בוועדות, חוות דעת משפטיות, תיקונים והצבעה בקריאות ראשונה, שנייה ושלישית. ותוך שבוע החוק בספר החוקים.
אז נבחרי ציבור יקרים, הנה שעת מבחן עבורכם. הצעת חוק שאפילו בממשלת ה"אחדות" המתפוררת והמפולגת, כולכם יכולים להסכים לגביה. חקקו חוק פיקוח על הפעוטונים הללו. תקצבו את המפקחים ודאגו לכך שיהיו ביקורות פתע. לממשלה הכי מנופחת שראתה מדינת ישראל אי פעם, יש משימה גדולה וחשובה יותר מלהחליף חבטות מעל בימת הכנסת. לחוקק חקיקת בזק שתכפה פיקוח על גנים פרטיים, עם שיניים, ותקציב.
ואנחנו, האזרחים, אסור לנו לתת לנושא לרדת מסדר היום. התפקיד שלנו הוא לא לתת לנבחרי הציבור מנוח עד שיהיה פיקוח. עד שיקרה כאן משהו מעשי שיסייע במניעת מקרה האלימות הבאה נגד התינוקות של כולנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו