נראה שתנועת ה"לסיזים" הפכה לכת ליצנים שולית, אך רבים מדי עדיין מתייחסים להוראות למניעת התפשטות הקורונה כמו לאמא המבקשת מילדיה לצאת עם מעיל בגשם. באמת, "למה הוא בלי מעיל?" זה לא באמת תירוץ לגיטימי בעולם המבוגרים, והטענות על אופי הצעדים שננקטים הן ברובן לא במקום.
הוראות הסגר הזה נראות כמו גבינה שוויצרית? כן, בוודאי, אבל זו דרך שפויה, גם אם בעייתית יותר להסברה. האפשרות לסגר מוחלט עדיין נמצאת על השולחן, אך כולנו צריכים לפחד ממנה, לא רק האוצר. היא יקרה מדי והיא תפגע בכולנו קשות. האפשרות הקיצונית האחרת היא להתעלם מהנתונים המחמירים - גם זו לא אופציה הגיונית.
המצב הנוכחי מאפשר לנו מידת חופש לא מועטה, בין בידוד עצמי כמעט מוחלט ועד המשך עבודה - לא לכולנו, אך עדיין לרובנו. זהו הרע במיעוטו; פשרה, כפי שצריך למצוא במצבים לא נעימים. אין למצב הזה פתרון בית ספר, ודאי שלא במדינה דמוקרטית, אבל דמוקרטיה בנויה על אחריות אישית, לא על בכיינות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
