בשבוע שעבר, ביום השנה השביעי לפטירתו, זכה מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף, להצדעה חשובה. אבל צריך ללמוד וללמד את האמת ההיסטורית: הרב עובדיה היה איש הרוח הנרדף בתולדות מדינת ישראל. בדומה לאהובי ישראל השנייה, מנחם בגין ובנימין נתניהו, בימי חייו סומן גם הרב עובדיה על ידי ישראל הראשונה כיעד לריסוק, וההגמוניה הנחתה למרר את חייו. הרב עובדיה הוכפש - כמו בגין. תנועתו ש"ס נבלמה באמצעות האלימות הלגאלית - כמו נתניהו.
יש לברך על הכבוד שרוחשים לאחר פטירתם למנחם בגין ולרב עובדיה יוסף, אבל אין ברירה אלא ללמוד את עוולות הדיכוי. לא זה של שנות ה־50, אלא זה שהתפתח מאז מהפך 77'. לכן, כשמלמדים ומזכירים את הרב עובדיה, אי אפשר לעשות זאת ביושר בלי להזכיר את סיפור רדיפתו בידי האליטה.
לא היה עוד איש רוח בהיסטוריה הישראלית שבאופן קבוע יָשַׁבְנוּ העיתונאים והֶאֱזַנּוּ לדבריו כדי למצוא בהם כותרות שליליות. המשימה העיתונאית עצמה, להקשיב לאיש רוח ולהביא מדבריו קטעים שנויים במחלוקת, היא יותר מלגיטימית. זו משימה חשובה להעשרת השיח הציבורי בישראל; לעניות דעתי אפילו הכרחית. אבל העובדה היא שמנהיגה הרוחני של ש"ס היה איש הרוח היחיד שהתמקדנו בו בצורה כזאת. אף אחד מאנשי הרוח או מבכירי מערכת המשפט מהצד השני לא זכה לאותו יחס של האזנה קבועה לדבריו כדי לברור לציבור מתוכם ציטוטים מעוררי סערה.
הרדיפה המשיכה בהתנכלות לתנועתו הפוליטית ש"ס, שדרכה ניסה להכניס את המזרחים לחיים הפוליטיים. תנועה שהצליחה לחולל את "האסור" ולגרום למזרחים להצביע עבור עצמם, עבור מזרחים. תנועת ש"ס הפכה ליעד מרכזי לאלימות הלגאלית. תנועת התחייה התרבותית, הדתית, החברתית של הרב עובדיה צוירה כאירוע עברייני מזרחי.
אסור לתת למחוללי העוול לנצח בקרב על הנרטיב. יש להדגיש את האמת ההיסטורית ולדחות את הטיעון, "תראו כמה ש"סניקים נחקרו והורשעו". העובדה שכל כך הרבה מבכירי ש"ס נחקרו והורשעו, ובכללם רבנים כמו בנו של הרב עובדיה, הרב אברהם יוסף, או חבר מועצת החכמים של ש"ס, הרב אלבז, ועוד, אינה מוכיחה שהיהודים־ספרדים היו מושחתים בתרבותם ובדנ"א שלהם, אלא בדיוק את ההפך: זו הוכחה שנציגיו של הרב עובדיה, במאבק למען זכותה של ישראל השנייה להשתתף במשחק הדמוקרטי, ובראשם מחולל מהפכת אריה דרעי, הפכו לאישים הנחקרים והנרדפים ביותר.
צריך אפוא ללמוד וללמד: בגין, הרב עובדיה, ביבי - אהוביה של ישראל השנייה, מנהיגים היסטוריים שנתפסו כמובילי מהלכים לכניסתה של ישראל השנייה לחיים הדמוקרטיים, סומנו על ידי ישראל הראשונה כיעד לריסוק. לבגין נעשה רצח אופי בחייו, את חייו של הרב עובדיה מיררו - ורק לאחר פטירתו ואחרי שש"ס נבלמה באלימות לגאלית וכבר לא איימה כל כך - היתה לו עדנה. עכשיו הם עושים אותו דבר לנתניהו. ההגמוניה שהיום מסמנת את ראש ממשלת ישראל כיעד מספר אחת של מערכת החוק בישראל, כדי לבטל את בחירת ישראל השנייה, עשתה אותו דבר לש"ס של הרב עובדיה וכך בלמה אותה.
ועוד דבר מה חשוב על דמותו ההיסטורית: יש המנסים להמעיט מחשיבותה של פעילותו הפוליטית של הרב עובדיה, כמעט להפוך את ההתארגנות המזרחית הפוליטית שהוביל לאירוע שבין שולי לשלילי. אבל צריך להסביר, בלא להשוות, כמובן: כשם שאי אפשר לספר את סיפורו של משה רבנו כסיפור של מחוקק אלוקי בלבד, מבלי לספר את סיפורו של מי שעמל להוציא את עם ישראל מעבדות לחירות, כך אי אפשר לספר את סיפורו של הרב עובדיה כסיפור של פוסק הדורות בלבד, ללא סיפורו של מי שפעל להוציא את הספרדים מעבדות לחירות; בין היתר מפאסיביות פוליטית לניסיון לשותפות פוליטית.
ד"ר אבישי בן חיים הוא פרשן חדשות 13
