ההסכם החדש - מכה לאיראן ולארגוני הטרור

ההישג העיקרי בהסכם שהושג בין ישראל לסודאן אינו בילטרלי, אלא אזורי: עוד מדינה יוצאת ממעגל העימות ומפסיקה לשמש כר לפעילות מדינית וביטחונית אנטי-ישראלית.

בשונה מהאמירויות, חשיבותה הכלכלית של סודאן לישראל היא זניחה. אין לה מה לייצא לישראל, ובמצבה הכלכלי ספק אם היא יכולה לייבא הרבה ממדינה יקרה יחסית כמו ישראל. כתמיד, יהיו מן הסתם אנשי עסקים שיבצעו בסודאן עסקאות, וגם טכנולוגיות ישראליות - בעיקר של מים, חקלאות ומזון - שיסייעו בניסיונות להזניק אותה למאה ה-21, אבל אפשר להניח שהסחר הכולל בין המדינות יהיה זניח יחסית.

יתרונו של ההסכם הוא בשלושה עניינים אחרים. הראשון, מדיני. עוד מדינה שהתנגדה לישראל יוצאת ממעגל העוינות, מכירה בה ומכוננת עימה קשרים דיפלומטיים ומסחריים. יש לכך חשיבות שאינה רק הצהרתית - מהצבעות בארגונים ופורומים בינלאומיים, ועד לניסיונות להפעיל על ישראל לחץ או להטיל עליה חרמות והגבלות.

העניין השני הוא מוסלמי-ערבי. עוד אבן בחומת ההתנגדות לישראל בעולם הערבי והמוסלמי נפלה, ולא סתם אבן, אלא סודאן, שבבירתה, חרטום, התכנסה לאחר מלחמת ששת הימים הוועידה המפורסמת, שבה הסכימו מדינות ערב על שלושת הלאווים: לא להכרה במדינת ישראל, לא למשא ומתן עם ישראל, ולא לשלום עם ישראל. את שלושת אלה ביטלה סודאן כשחתמה על הסכם הנורמליזציה עם ישראל, ועל הדרך ניתקה רכיב נוסף שהחזיק מעמד 53 שנה - הקשר בין כל התקדמות מדינית מצד מדינות ערב לבין העניין הפלשתיני.

העניין השלישי הוא ביטחוני. לא סתם כיכבה סודאן עד עתה ברשימת המדינות התומכות בטרור. על אדמתה שרצה פעילות טרור ענפה, של שלל ארגונים. אוסאמה בן לאדן התגורר בה והחזיק בה את מפקדתו, עד שנמלט לאפגניסטן בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, בעקבות תקיפה אמריקנית על חרטום כנקמה על הפיגועים בשגרירויות ארה"ב בקניה ובטנזניה.

הסודאנים לא הבינו אז את הרמז והמשיכו לסייע לטרור, בעיקר לאיראן. ספינות איראניות עגנו בנמל פורט סודאן ופרקו שם ספינות עמוסות בכל טוב - מרקטות ומרגמות ועד טילי נ"ט, מטענים וכלי נשק אישיים - שיועדו לחיזבאללה בלבנון ולחמאס ולג'יהאד האסלאמי בעזה. אמצעי הלחימה האלה הועמסו על משאיות, שיצאו בדרך היבשתית הארוכה - חוצת מצרים - עד לסיני, ומשם (בתיווכם של השבטים הבדואיים, שגזרו קופון על ההברחות) - לידי ארגוני הטרור הפלשתיניים ברצועה.

על פי פרסומים זרים, ישראל פעלה כמה פעמים כדי לסכל את מאמצי ההברחה האלה. רוב הפעילות הייתה ימית, לרבות ספינות שעל פי הדיווחים טובעו ומשלוחים שפוצצו. כאשר הבינו האיראנים כי הנתיב הימי הפך מבחינתם לפגיע, הם עברו לשיטה אחרת: ייצור של אמצעי הלחימה על אדמת סודאן. באוקטובר 2012 הושמד מפעל שעל פי דיווחים הוקם בהסכמת ממשלת סודאן, שקיבלה עבורו תשלום; מי שביצע את התקיפה הלילית, על פי אותם דיווחים, היה חיל האוויר הישראלי, במבצע משותף עם המוסד שסיפק את המידע על המפעל החשאי. הפעילות הזאת הורידה באופן משמעותי את היקף הטרור מסודאן, אולם כעת נדמה כי ההסכם החדש יאפשר להדק עוד יותר את הפיקוח על מה שמתבצע במדינה האפריקנית. מדובר במכה לא פשוטה לארגוני הטרור, ובעיקר לפטרוניתם, איראן, שמן הסתם עוקבת בדאגה אחר הנתיבים השונים שנחסמים לה, ואחר המדינות המוסלמיות שבוחרות בזו אחר זו לחבור לישראל.

איראן תנסה בוודאי למצוא נתיבי טרור חדשים כדי לתמוך בבני חסותה בלבנון ובעזה, ובמקביל גם תפעיל לחץ מדיני בניסיון למנוע מעוד מדינות לחבור לישראל. מאחורי הקלעים ניטש מאבק סביב קטאר, שארה"ב וישראל מנסות לפייס בינה לבין סעודיה והאמירויות, כדי להרחיקה מהציר האסלאמי הקיצוני בראשות טורקיה, ולקרבה אליהן. אם המאמצים האלה יצלחו, ימצאו את עצמן המדינות הרדיקליות מבודדות מתמיד, והאזור יצבע בצבעים ברורים של "טובים" מול "רעים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו