לקראת העננים המתקדרים

ההפשרה מול הרש"פ, המאמץ המדיני הצפוי של ממשל ביידן והשיחות הלבביות של ריבלין ונתניהו עם הנשיא הבא - כל אלו ממחישים את הצורך לנצל את רגעיו האחרונים של טראמפ בבית הלבן

מספר אירועים מדיניים שהתרחשו ביום רביעי השבוע מבשרים על מהות צומת הדרכים המדיני שבו מצויה ישראל בעקבות הבחירות באמריקה - ובכלל. ראשית - הודעת הרשות הפלשתינית שהיא מוכנה לחדש את התיאום הביטחוני עם צה"ל ולקבל את כספי המסים שישראל ממשיכה לגבות עבורה. מדובר, כך עושה רושם, בפרי הראשון של מאמצי צוותו של ג'ו ביידן לחדש את מדיניות החוץ של ממשל אובאמה בכל הקשור לישראל והפלשתינים. כפי שהסביר גורם בכיר ברשות: "קיבלנו מסרים חיוביים רבים מצוות ביידן בימים האחרונים. אנו מצפים לפתיחת דף חדש עם הממשל האמריקני לאחר הנזק שנגרם על ידי ממשל טראמפ".

על פי מקורות פוליטיים בישראל, אנשיו של ביידן מצפים לחדש את המשא ומתן המדיני על בסיס אוסלו ואפילו מגייסים את המתווך דניס רוס לצורך כך. סגנו של רוס במשך שנים רבות, אהרון דיוויד מילר, פרסם השבוע מאמר ב"נשיונל פוסט" הקנדי שבו טען שהנשיא דונלד טראמפ לא היה טוב לישראל, אלא רק לראש הממשלה בנימין נתניהו. ביידן, לתפיסתו, יהיה טוב לישראל (ובהשלכה, רע לנתניהו), משום שיחזיר את הפלשתינים למרכז הבמה המדינית ואת ארה"ב להסכם הגרעין עם איראן.

מרטין אינדיק עמד בראש צוות המשא ומתן של מזכיר המדינה של אובאמה, ג'ון קרי, בשנים 2014-2013 ועשה מאמצים אדירים לחייב את ישראל למסור את מרבית יו"ש, לרבות בקעת הירדן, לאש"ף, ולחלק מחדש את ירושלים. כאשר מאמציהם של אינדיק וקרי העלו חרס, השתמש הראשון בשפה ארסית לנגח את ישראל והאשים אותה בכישלון מאמציו. 

חיזוקים ממדינות ערב

בשבוע שעבר כתב אינדיק מאמר באתר רשת NBC תחת הכותרת "ביידן יכול לנקות את הברדק של המדיניות הישראלית-פלשתינית של טראמפ. אך האם יכול לתווך שלום?". לטענתו, כדי לקדם את השלום על ביידן לחייב את ישראל לקבל את תוכנית קרי כבסיס למשא ומתן, להקפיא את הבנייה הישראלית בירושלים וביו"ש ולהעביר שטחים נוספים לפלשתינים. אינדיק גם קרא למדינות ערב השותפות להסכמי אברהם ולמדינות נוספות להתנות את יחסיהן עם ישראל בוויתורים ישראליים. 

קריאתו של אינדיק מעניינת במיוחד לנוכח שני האירועים המדיניים האחרים שהתרחשו ביום רביעי: ראשית, הגעתו של ד"ר עבד א־לטיף אל־זיאני, שר החוץ של בחריין, לירושלים לביקור רשמי ראשון. אל־זיאני הגיש בקשה רשמית לפתוח שגרירות בישראל והתחייב להדק עוד יותר את היחסים תוך פנייה למדינות ערב נוספות להצטרף למעגל השלום. 

לקראת ביקורו של אל־זיאני, נעתר יורש העצר של אבו דאבי, מוחמד בן זאיד, להזמנת הנשיא ראובן ריבלין לערוך ביקור רשמי בישראל. ביקורו של אל־זיאני והודעתו של בן זיאד מסמנים כי אין בכוונת השותפות להסכמי אברהם למהר ולהחזיר את הפלשתינים למרכז הבמה. ואם לא די בכך, כדי להדגיש עמדה זו, פרסם ביום שישי שעבר העיתונאי הסעודי אוסמה ימאני מאמר בעיתון הסעודי הרשמי "אוקאז" ובו השמיט את הקרקע מתחת לטיעון האסלאמי העיקרי של הפלשתינים - קרי, שהר הבית אתר קדוש לאסלאם. 

במאמרו, שנשא את הכותרת "היכן ממוקם מסגד אל־אקצא?", טען ימאני שאל־אקצא לא נמצא בירושלים אלא בכפר ג'ארנה, כ־30 ק"מ מצפון־מזרח למכה. במילים אחרות, לפלשתינים ולמאבקם נגד ישראל אין משמעות אסלאמית. אם דעה זאת תהפוך לרווחת, הפלשתינים לא ישובו למרכז הכובד של העולם הערבי. 

האירוע המדיני השלישי השבוע היה ביקורו של מזכיר המדינה מייק פומפאו בישראל ובמיוחד ביקב פסגות שבאזור התעשייה בנימין. יינות היקב נמצאים בראש רשימת היעדים ל"חיסול" של פעילי חרם נגד ישראל ולפני שנה, בעקבות פרסום הודעת פומפאו שפסלה את הקביעה שהיישובים הישראליים ביהודה ושומרון הם בלתי חוקיים כשלעצמם, היקב יצר יין חדש הנושא את שמו.

התיישבות עכשיו

ביקור פומפאו ביקב פסגות אינו רק ניצחון הסברתי וביקור אל־זיאני אינו רק הפגנת ידידות. שניהם, כמו גם היענות יורש העצר בן זיאד להזמנת ריבלין ומאמרו של ימאני, הם קריאת כיוון לממשלה לניצול שארית כהונתו של טראמפ. הנשיא המכהן אמנם נאבק בכלים משפטיים נגד מה שהוא טוען כזיופים רבתיים שתרמו תרומה משמעותית - אם לא מכרעת - לניצחון של ביידן, אבל זה לא כל מה שהוא עושה בימים אלה.

במקביל למאבקו המשפטי, טראמפ גם פועל לנקות שולחן באופן שיקבע את ההישגים שלו בארבע השנים האחרונות, במיוחד בתחום מדיניות החוץ. פיטוריו של מזכיר ההגנה הלעומתי מארק אספר ובכירים אחרים בפנטגון, והחלפתם בנאמנים לטראמפ, נועדו בין השאר לאפשר לו לקיים את הבטחת הבחירות שלו להוציא את הכוחות האמריקניים מאפגניסטן לאחר 19 שנה. 

ייתכן מאוד שיהיו עוד השלכות אסטרטגיות להחלפת הנהגת הפנטגון בשלהי הקדנציה של טראמפ, לרבות בקשר לאיראן.

השבוע דיווח ה"ניו יורק טיימס" שהנשיא שקל בעקבות הבחירות לתקוף את מתקני הגרעין של איראן אך, לפי העיתון, השתכנע שלא לעשות זאת. לא ניתן לדעת מה רמת האמינות של הדיווח, במיוחד משום שלא סביר שהגורמים בממשל שנמצאים במעגל מקבלי ההחלטות בסוגיה האיראנית היו מגלים את תוכן שיחותיהם עם הנשיא ל"טיימס" הנחשב עוין להם. אבל מה שברור מהתנהלות של טראמפ בשנים האחרונות הוא שבעוד שהוא לא שש אלי קרב עם איראן, הוא גם לא מונע מבעלות הברית של ארה"ב לפעול. 

בזמן שישראל מגישה לצוות של ביידן את ההתייחסות שלה לכוונה לחדש את המשא ומתן הגרעיני עם איראן, כדאי מאוד לנצל את המציאות המדינית הנוכחית כדי לצמצם את היכולות הגרעיניות שלה בפועל. גם השותפים הערבים במפרץ הפרסי מעוניינים בכך.

אשר לפלשתינים, במאמרו כתב אינדיק "'עסקת טראמפ (הסכם המאה) צריכה להיות מוסרת מהשולחן עם יציאתו מהבית הלבן". לנוכח ההתנהלות של צוותו של ביידן כבר כעת, סביר להניח כי עמדת אינדיק משקפת את כוונתם, אולם כפי שמעיד ביקור פומפאו בפסגות, עסקת המאה, שתומכת בהחלת הריבונות של ישראל, עודנה על השולחן. 

מנהיגי ההתיישבות דוחפים להסדרת ההתיישבות הצעירה בחודשיים הקרובים. ויש בהחלט טעם לעשות כך וגם להוריד את דרג מתן האישורים כדי להביא לדה פוליטיזציה של הליכי תכנון ובנייה ביו"ש. אך במקביל, ואף חשוב יותר, ראוי שממשלת נתניהו תפעל לממש את ריבונות ישראל בהתיישבות ובבקעת הירדן בתמיכת טראמפ בשבועות הקרובים. תאריך יעד ראוי לכך יהיה 23 בדצמבר, יום השנה הרביעי להחלטה 2234 במועצת הביטחון של האו"ם שכינתה את ההתיישבות הישראלית ביו"ש ובירושלים המאוחדת "הפרה בוטה של החוק הבינלאומי".

האירועים המדיניים של השבוע החולף מצביעים גם על הצפוי לנו וגם על המצוי לנו. כדאי לנו למצות את המצוי כדי להתכונן לצפוי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו