הפרשנים הפוליטיים מכריזים על מותו של השמאל, אבל השמאל פועל באסטרטגיה משלו, על ידי עקיפת הציבור באופן כזה שיוכל לקדם את מטרותיו בפועל, תוך מניעה מהרוב הימני מלקדם את מטרותיו שלו. לאסטרטגיה זו שני מרכיבים.
הראשון הוא ה"דיפ סטייט": הפקידות הבכירה, מערכת המשפט והתקשורת. רבים מבעלי התפקידים בגופים אלו מחזיקים באידיאולוגיה שמאלית, וכל אחד פועל בתחומו כדי לקדם את מטרות המחנה הלכה למעשה תוך חסימת דרכו של הימין. השבוע היינו עדים לשתי דוגמאות.
ביום שלישי קיימו שופטי בג"ץ דיון בעתירות נגד חוק הלאום. תכלית הדיון איננה בהכרח לפגוע במהותה היהודית של המדינה, אלא להעביר את כלל הסמכויות של הכנסת לשופטים הבלתי נבחרים. שופטי בג"ץ הם אלו שהמציאו יש מאין את חוקת ישראל, וטענו שחוקי היסוד מקנים להם את הסמכות לבטל חוקים רגילים לאחר שהבחינו בין השניים.
חקיקת חוק הלאום כחוק יסוד נועדה להגביל את סמכות השופטים לנצל חוקי יסוד אחרים כדי לפגוע באופי היהודי של המדינה. תכלית הדיון בבג"ץ בחוקתיות של חוק הלאום היא ליטול את הסמכות הבסיסית הזאת מהכנסת. ביום שלישי ניסתה נשיאת ביהמ"ש העליון אסתר חיות להמציא חוק שמאפשר לשופטים לבטל חוקי יסוד וכינתה אותו "דוקטרינה של תיקון חוק שאינו חוקתי".
אבל לשופטים זכות לדון בחוקתיות חוקי יסוד. יש להניח כי בסופו של דבר יפרסמו פסק דין שבו מצד אחד לא יבטלו את החוק, ומצד שני, וחשוב יותר, יקבעו שיש להם סמכות על בסיס ה"דוקטרינה" המומצאת שלהם לבטל חוקי יסוד, ובכך לבטל את המעמד הריבוני של הכנסת.
הדוגמה השנייה התקבלה ביום רביעי, במסיבת הפרידה למשנה ליועמ"ש, דינה זילבר. בדברי הפרידה שלה הציגה את עמדותיה האידיאולוגיות ככאלו שמעל כל מחלוקת. "מה פסול בשאיפה להכניס פנימה לפרויקט המדינתי ולהקצאת משאביו צדק חלוקתי?" שאלה, זאת בשעה שהמושג "צדק חלוקתי" שנוי במחלוקת. כדי לברר את עמדת הציבור בסוגיה הולכים לקלפי, לא למכרז של הפרקליטות.
"מה פסול בלשאוף להיות עם חופשי בארצנו?" המשיכה. אמנם התשובה הפשוטה היא - כלום, אבל התשובה המפורטת יותר היא - תלוי מי קובע מהו חופשי, מהו עם ומהו ארצנו, וגם את התשובה הזו צריך הציבור לקבוע בבואו לקלפי.
בסיום דבריה, פעלה זילבר לדרבן את עמיתיה להמשיך לראות את עצמם כמקבלי ההחלטות הלגיטימיים. אז מצד אחד, שופטי בג"ץ הבלתי נבחרים פעלו השבוע ליטול את סמכות הכנסת לקבוע את עקרונות היסוד של המדינה. וזילבר קראה לפקידים הבלתי נבחרים לקבוע את ערכי המדינה גם למורת רוחם של אזרחיה ונבחריה.
המרכיב השני של אסטרטגיית השליטה של השמאל נסמך על אנשי ימין ששייכים למחנה "רק לא ביבי". אלו מרוקנים את הרוב שלו זוכות מפלגות הימין מהציבור ממשמעות מעשית, ומעבירים את המושכות בפועל למיעוט השמאלי. הם יודעים שהדרך היחידה שיוכלו להרכיב ממשלה ללא נתניהו היא יחד עם מפלגות שמאל, ובשל כך זוכים לכיסוי אוהד ומלטף מאנשי תקשורת רבים.
ברור מאליו כי העובדה שסער ובנט כיום מככבים בסקרים, בעוד לפיד נחלש וגנץ נמחק, איננה מוציאה את השמאל מהמשחק הפוליטי. הוא עדיין הכוח היחיד שמתחרה בליכוד. ואם הליכוד ומה שנותר מגוש הימין לא יזכו ברוב במארס הקרוב, השמאל על כל מרכיביו ימשיך לשלוט בסדר היום הלאומי - תהיה עמדת רוב הציבור אשר תהיה.
