קרב אבוד מראש

המאבק האמיתי במלחמה בקורונה לא התנהל השבוע בהורדת מספר הנדבקים. את המובן מאליו הזה אמור לעשות הסגר. גורמי המקצוע עסקו בעניין אחר לגמרי: במאמץ כמעט חסר סיכוי לאתר ולבלום את המוטציות מדרום אפריקה ומברזיל, בידיעה שהן יקבעו את גורלנו בהמשך.

המוטציה הבריטית כבר מאחורינו. לא במובן שהיא הוכרעה, אלא בכך שהמאבק נגדה חסר סיכוי. היא חדרה בהיקפים כל כך נרחבים (יש המעריכים ש־40 אחוז מהתחלואה החדשה מקורה במוטציה הזאת), שאיש כבר לא טורח למפות אותה. מי שנדבק בה חולה, וזהו. ממילא חברת פייזר הודיעה השבוע רשמית שהחיסון שלה מגן גם מפניה.

העניין עם המוטציות מדרום אפריקה ומברזיל שונה. קצב ההדבקה שלהן גבוה מזה של הבריטית (שגבוה בהרבה מזה של הנגיף המקורי). הן גם מסוכנות בהרבה, כולל לצעירים ובריאים, וכלל לא ברור אם החיסון חל עליהן. לכאורה, הן עדיין בשליטה: נכון לאתמול בבוקר התגלו בישראל 18 נשאים של המוטציה הדרום־אפריקנית, ואף לא נשא אחד של אחותה הברזילאית.

הקרב לאיתור האויב הזה הוטל על מפקדת "אלון" בפיקוד העורף. המטרה שהוצבה לה: לאתר כמה שיותר מהר את המוטציות, כדי שניתן יהיה לקטוע את שרשראות ההדבקה שלהן. זאת היתה סיבה מרכזית לכך שהממשלה התנתה השבוע (באיחור שערורייתי) עלייה למטוס לישראל בהצגת בדיקה שלילית, ולחייב בבדיקה את כל מי שנכנס לארץ.

הבעיה היא שגם זה רחוק מלהספיק. אי אפשר לאתר את המוטציות בבדיקת מטוש רגילה. מרגע שהמטוש הגדיר שאדם חיובי לקורונה, נדרש לבצע ריצוף גנטי של הנגיף כדי לדעת מאיזה זן הוא. מאחר שרק חמש מעבדות ברחבי הארץ עושות ריצוף כזה, צריך לבחור בפינצטה את הבדיקה של מי שולחים לתהליך.

במפקדת "אלון" הוקמו לצורך הזה שני צמ"מים (צוותי משימה מיוחדים). הראשון מטפל במוטציות, והשני במוקדי התפרצויות (ישיבות, בתי ספר, מפעלים וכדומה, שבהם נמצאה רמת תחלואה גבוהה במיוחד). הובאו אליהם אנשי 8200 וחטיבת המחקר באמ"ן, וחוקרים אפידמיולוגים מנוסים.

המבחן שלהם הוא במהירות. כמה זמן ייקח מרגע שאדם חולה מגיע ממדינה שחשודה כמסוכנת, ועד הרגע שיתברר איזה נגיף הוא נושא, ובהמשך לכך - יאותרו ויבודדו כל מגעיו. זה קרב קריטי, מאחר שעוברים כמה ימים מרגע שאדם אותר כחיובי ועד שהריצוף הושלם: הערכת אנשי המקצוע היא ש־18 המאומתים במוטציה הדרום־אפריקנית כבר יצרו שרשרת נדבקים של יותר מאלף איש, בגלל קצב ההדבקה המהיר. ההערכה הסבירה היא שגם המוטציה הברזילאית עלולה לחדור בזמן הקרוב (כרגע נבדקות במעבדות דגימות ארבעה חיוביים לקורונה שהגיעו מברזיל).

מספר הבדיקות הוגבל

הרבה ביקורת הוטחה השבוע במפקדת "אלון", שהוקמה כדי לסייע בקטיעת שרשראות ההדבקה. נטען שנתוני התחלואה הגבוהים הם עדות לכך שנכשלה במשימתה, למרות מאות מיליוני השקלים שהושקעו בהקמתה.

במבחן התוצאה, השורה התחתונה בעייתית, אבל לא בטוח שהאחריות דווקא שם. "בהיקפי תחלואה כאלה, עם פרצות בנתב"ג והתנהגות בעייתית של ציבורים נרחבים והיעדר אכיפה ממשית, זה בעייתי מאוד לנצח", אומר בשיחות סגורות מפקד מפקדת "אלון", תא"ל ניסן דוידי. "אלמלא פעלנו, הנתונים עוד היו גרועים בהרבה".

פתיחת המשק באפריל? הפסימיסטים צופים עוד לא מעט מהמורות. חיסונים בהדסה עין כרם // צילום: אורן בן חקון

דוידי לא בודק את התוצאה בנתון היבש של מספר הנדבקים. את זה הוא כנראה יתקשה לנצח, בטח שלא עם מפקדה שהוקמה לטפל במספר ארבע־ספרתי נמוך של נדבקים ביממה, ומצאה את עצמה השבוע עם קרוב ל־10,000 מדי יום. זה הוביל להחלטה שכל חוקר ידבר רק עם החולה עצמו, ולא עם המגעים שלו - שמוכנסים לבידוד אוטומטי באמצעות הודעה.

בספטמבר האחרון, כשהמפקדה הוקמה, רק 15% מהחולים אותרו מבעוד מועד כמגעים של חולה אחר (כלומר לפני שהם פיתחו תסמינים בעצמם). היום הנתון עומד על 54%. כתוצאה מכך גם אותרו הרבה יותר מאומתים שהפכו בהמשך לחולים קשה: מ־5% בספטמבר ל־32% כיום. זה מאפשר להציל יותר חיים, ובעיקר משפיע דרמטית על הנתון הכי חשוב - ה־R, מקדם ההדבקה - שללא האיתור המוקדם הזה היה גבוה בהרבה, עם כל ההשלכות שהיו לכך על המצב בבתי החולים, וכתוצאה מכך על המשק כולו.

ועדיין, היקפי התחלואה חייבו גם את מפקדת "אלון" לשינויים בתנועה. מספר הבדיקות, למשל, הוגבל השבוע, לאחר שבחלק מהמקרים התשובות הגיעו אחרי יומיים ואפילו שלושה, זמן קריטי שבו כל חיובי עלול היה להדביק רבים אחרים. כדי לעמוד ביעד של תשובה תוך 24 שעות גג הוחלט לא לחרוג מ־100 אלף בדיקות ביממה; כרגע הממוצע עומד על 27 שעות, והוא צפוי להגיע ליעד בימים הקרובים.

הסברה בדרך לניצחון

משרד הבריאות עוד לא הציג לממשלה את תוכניתו ליציאה מהסגר, אבל בדיונים הפנימיים מדברים על מהלך מדורג בן שלושה שלבים. בשלב הראשון, מייד לאחר שיסתיים הסגר הנוכחי, תחזור המדינה למצב שבו היתה לפני הסגר. מה שהיה פתוח ייפתח, ומה שלא - לא.

השלב השני יתבצע לאחר שיהיו יותר מ־3.5 מיליון מחוסנים. אז תתאפשר פתיחה רחבה יותר של המשק, לרבות יותר מסחר, קצת תרבות ועוד. אם בשלב הזה תזוהה עלייה בתחלואה, התהליך ייבלם, ואפשר שחלק מההקלות יבוטלו.

השלב השלישי אמור לקרות לאחר שיהיו יותר מ־5.5 מיליון מתחסנים. אם יתממשו התחזיות האופטימיות, זה יקרה בסוף מארס או בתחילת אפריל. אז ייפתח המשק כולו, לרבות מלונות, תיירות, תרבות וספורט. התנאי היחיד יהיה דרכון ירוק ותו ירוק: דרכון ירוק למשתתפים, ותו ירוק לעסקים.

את הדרכון הירוק יקבל כל מי שחלה והחלים או התחסן (בהגדרת החוק שאושרה השבוע נכללות שתי הקטגוריות האלה תחת הכותרת "מחלים"), ומי שיציג בדיקה שלילית מ־72 השעות האחרונות. זה אמור לאפשר למשפחה שבה ההורים חוסנו, והילדים לא, לטוס לחו"ל או להיכנס למסעדה או לקולנוע. גם אז, יהיה מדובר בתהליך מורכב, שבו תידרש להתבצע הזמנה מוקדמת, שמימושה יהיה מותנה בהצגת הדרכון הירוק מצד כל אחד מהמשתתפים.

האופטימיסטים מאמינים שהתהליך הזה - אם אכן יתבצע במדורג ותוך הקפדה על ההנחיות - יאפשר לצאת מהמגיפה בהקדם. הפסימיסטים צופים עוד לא מעט מהמורות בדרך: עדות להן רואים חלקם במשמעת שכבר מתרופפת בחלק מהציבורים (בעיקר החרדי). לדעתם, מרגע שיוסר הסגר תתרופף באופן טבעי המשמעת גם במקומות שטרם נפתחו, מה שיוביל לזינוק מחודש בנתונים.

כדי למנוע זאת, צריכה הממשלה לעשות את מה שהיא נכשלה בו מהרגע הראשון: הסברה יעילה לציבור, שאמון בצידה. זו משימה כמעט בלתי אפשרית, בוודאי בתקופת בחירות ומשבר כלכלי־חברתי, ועדיין - בלעדיה יהיה קשה מאוד לנצח את הנגיף בקרוב. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו