אם יש מישהו בישראל שטרם הבין את מראות השבוע האחרון אזי חשוב שכולנו נתכנס סביב אותם האירועים: תמרור האזהרה שהונף השבוע הוא חד וברור. החברה הישראלית קוראת לעזרה. המשימה שלנו, של כל מי שהמפעל הזה יקר לליבו, היא לעצור בעת הזאת ולזעוק "עד כאן!".
קיצונים קיימים בכל מגזר. השאלה המרכזית היא כמה מקום אנחנו נותנים להם. לתת מקום פירושו להעניק משמעות. כשרואים צעיר חרדי תוקף נהג אוטובוס או שורף פח אשפה הדעת לא מסוגלת להכיל זאת, וכאשר רואים מפלגה במודעת קמפיין מפרסמת תמונת חרדי וכותבת בראש התמונה "סכנה בריאותית", גם זה בלתי מתקבל על הדעת.
שפה יוצרת משמעות. כאשר השיח עוסק בחרדים המפירים את ההנחיות והמינוח הוא "החרדים", יש כאן החמצה כפולה. לא כל החרדים מפירים הנחיות ועם מעט מאמץ ניתן להתמקד בקבוצה הספציפית. קיבלתי
אי־מיילים רבים מתושבים חרדים שביקשו ממני לפנות אל משטרת בית שמש כדי שתגביר את האכיפה בעיר. היבט נוסף של ההחמצה הוא איבוד מובילי הדעה החרדים. ההכללה גורמת לאבד את הקולות האמיצים שיודעים לעמוד כנגד התופעות הפסולות, לעיתים תחת לחצים שונים. כאשר מנגד נשמעים קולות של שימוש מופרז בכוח מצד גורמי האכיפה, גם כאן יש הכללה. אם מאן דהוא הפריז בשימוש בכוחו, ראוי שהנושא יייבדק וייחקר אבל מכאן ועד להגיד "כל ה..." - המרחק רב.
אני מבקשת להיות קיצונית במתינות שלי. בימים שבהם מתקיימות הפגנות של מיעוט קיצוני בעיר שלי, אני מסרבת לתת לאירועים הללו לעצב את סדר היום העירוני. אני פותחת לראשונה בית ספר להורים לכל קהילות העיר וממשיכה לשבת עם יזמים שבאים להשקיע. אני פועלת להקים בית ספר ממלכתי חרדי ומקימה רשות תעסוקה עירונית. כל תושבי העיר - חילונים וחרדים, דתיים־לאומיים ומסורתיים, עולים ו־ותיקים - כולם רוצים חינוך טוב, תעסוקה, תעשייה ורחובות נקיים. כן, אני מנסה לחנך לאחריות. לכוון את הפניית המאמצים והמשאבים פנימה לעשייה ולא לעלות על בריקדות.
לא כולם מפירי הנחיות ומפריזים בשימוש בכוח. בית שמש // צילום: יהונתן שאול
הדיאלוג הוא כוח. הוא לא חולשה או ויתור. צריך לחתור להסדרה ולא להכרעה. כשמגזרים בחברה מגיעים לכדי הכרעה, אזי השיח הוא מנצח מול מפסיד. אין שותפות ואחריות ליצירת מציאות טובה יותר.
כשאנחנו בונים אמון מול האחר לא נכון יהיה לנהל מולו שיח "פה אני ויתרתי" וכעת "תורך לוותר". כי השיח הוא לא מול, השיח הוא עם. אשתף בדוגמה: מנהל החמ"ל העירוני של עיריית בית שמש הציע רעיון. אם יש ישיבה שכל תלמידיה מחלימי קורונה - האם יתאפשר לפתוח אותה במתכונת שבה כל תלמידיה נמצאים בישיבה? התשובה שקיבל היתה שלילית בשל אי שוויוניות. מה המחיר? חלק מן התלמידים הסתובבו ברחובות. כשביקשתי להמשיך ולהפעיל את מודל הלמידה שפיתחנו במרחב הפתוח, חלק מהמטרה היה לתת מוטיבציה לאלו המפירים את ההנחיות במסגרות החרדיות שאינן מוכרות, לצאת וללמד במרחב באופן עצמאי. כך הם ישמרו על הבריאות ובעיקר יקטינו את הדיסוננס שהתעורר - לימוד תורה מול הנחיות המדינה. הקריאה שלי היא לעצור. לחזק את השיח ולהציף את תפיסת המתינות שתמקד את תשומת הלב בתמונת המצב האמיתית בהתמודדויות שלנו כחברה, לבדוק כל העת מה מוצלח ומה טעון שיפור.
הקריאה שלי היא לראות בדיאלוג ככוח צופה פני עתיד. חשוב שנזכור שרגע אחרי שננצח את הקורונה יש לנו עוד כמה דברים להסדיר ולא דיברנו עוד על תהליך השיקום מהקורונה.
ד"ר בלוך היא ראש עיריית בית שמש
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו