בשנות ה-50 ממשלות ישראל עשו הכל כדי לבנות במהירות הבזק. הן עשו זאת בתכנון לקוי, אבל היה ברור להן שהן חייבות לספק את הביקוש. ברבות השנים משהו השתבש בתפיסה הבסיסית של הממשלות: תפקידן לאפשר לשוק להתנהל. אם יש ביקוש, צריך לאפשר היצע.
מה יותר פשוט מזה? לא להגביל ביקוש, לא להגביל היצע, לא לתמרץ ולא לתרץ, פשוט לתת לשוק לעשות את שלו. כן, ברור שזה מזעזע רבים מהנבחרים ומהציבור - האמונה שהשוק מנהל עצמו באופן מצוין עד שמכשילים אותו. אבל זו עובדה. משקיעים הם לא בעיה, הם ברכה.
אולי כדאי להזכיר לנבחרים שמשקיע שרוכש דירה, ש-50% מעלויותיה הם מסים, משלם כ-10% מסי רכישה על הנכס המיסויי הזה. ואחרי כל זה הוא מעמיד אותה להשכרה ומאפשר שוק משוכלל של דיור. המשקיעים מחזיקים למעשה עתודה של דירות למקרה של עלייה המונית, כפי שהיה באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת. אלא שאז המדינה לא היתה ערוכה לקלוט את העולים, ועכשיו זה הזמן להיערך לכך.
ערב הבחירות רצוי להבהיר: האזרחים לא צריכים מתנות ומענקים, הם פשוט צריכים לשלם פחות. זוגות צעירים אומרים בתמימותם שרכשו דירה מקבלן, אלא שלמעשה הם רכשו אותה בעיקר מהמדינה, כי היא זו שאחראית כיום ליותר מ-50% מעלויותיה. לכן, כפי שאנחנו רוכשים דלק מהמדינה, ש-60% מעלותו הם מס, אנחנו רוכשים גם מכונית ודירה מהמדינה. כל התמורה שאנחנו צריכים היא שהיא תאפשר לשוק לבנות כמה שהוא דורש. ההגבלות צריכות להיות מהטבע - ריבוי טבעי ותהליכים גלובליים, ולא מהממשלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו