"העובר שלך יוסיף למשקל שלו 200 גרם מדי שבוע", אמר לי הרופא בתחילת החודש התשיעי, אי שם בהיריון האחרון שלי. נזכרתי בזה כשצפיתי בראיון שהעניק ראש הממשלה בנימין נתניהו בחדשות 12 השבוע. גם בהריונות של ביבי, סליחה - במערכות הבחירות שמנהל הליכוד, הם מעלים סדר גודל של מנדט בשבוע, גם אם לא תמיד רואים את זה באולטרה־סאונד, כלומר בסקרים. כשאת יולדת אותם צפופים את מגיעה מוכנה יותר ללידות, ואולי זה מה שגרם לנתניהו להגיע רגוע, נינוח וספק שיכור מאפידורל לראיון עם יונית לוי - ארבע מערכות בחירות בשנתיים הופכות אותך למומחה אמיתי, אחד שיודע מתי לנשום ומתי ללחוץ.
בשלב מסוים בלידת התאומים הזאת - של ביבי כאחד שכיף לו בחדשות 12 ושל יונית שהפכה ממלכת הקרח לשלגון מומס - דמיינתי אותם כזוג שהגיע ספונטנית למסעדה, אבל לא נשארו שולחנות בפנים, וגם בחוץ יש עומס. אז המארחת שלחה אותם לבר. ישבו הצמד, הקרח נשבר, השעון הפך ללא־רלוונטי, והתברר שדייט שהחל למטרות דיבייט הסתיים בניחוח מלא פוטנציאל.
כסימבול מול סימבול ישבו מגישת המהדורה הנצפית בישראל מול ראש הממשלה הנבחר ביותר בישראל, וניהלו דו־קרב לכאורה. נקודת פתיחה לא ג'נטלמנית כשצד מספר אחת מקפידה לכנות אותך "אדוני" ואתה ממשיך לקרוא לה "יונית" וגם לחקות אותה, אבל זה לא השכיח את הקיום ההדדי של שני מלכי הרייטינג, שופר השמאל ומועדף הימין.
כל יולדת יודעת, שאם יוסיפו לאינפוזיה שלה זירוז דווקא כשבאופן טבעי יתחילו צירים - המהלך עלול לפגוע בשניהם. והנה, כדברי רחל המשוררת, "זה מול זה החופים השניים - של נחל אחד", או בתרגום חופשי מבית פרפר נחמד: "אמרתי לו נדמה לי שאתה מאוד דומה לי".
שני הכוכבים שלנו ישבו עם צ'קליסט ועט, נתניהו רשם נקודות להמשך ויונית סימנה לעצמה "וי" ליד השאלות הקשות. כאשר הגיעה למכה הניצחת בדמותו של יורש העצר - יאיר, חשבתי שהנה, זה סוף סוף מגיע. אבל ביבי לא היסס לרגע ונירמל: "יש לך ילדים משלך? את שולטת בהם?" הסאבטקסט היה "חכי, חכי, מה הם יגידו עלייך בעוד עשרים שנה" והשיחה המשיכה לזרום. אך במהירות שבה דילגו השניים מנושא לנושא היה חבוי רובד נוסף. זה לא רק הזמן השאול שמאלץ אותך להזדרז במגבלות הז'אנר - היו כאן בכל זאת 32 דקות - זה האופן שבו נוגעים הדברים לקיום היומיומי שלך. נתניהו היה צריך לדפדף כמה שיותר נושאים כי הוא בקמפיין, יונית מוכרחה להוציא כותרות מאותה הסיבה בדיוק.
אבל העם? צופי חדשות 12 לא באמת יכולים לעבור לסדר היום בלי תשובות. כאשר מוזכרת תוכנית כלכלית, הם מתים לדעת אם יהיו מענקים, כי מאז שישראל כץ אמר 750 שקל למבוגר מגיל 18, אנשים מחכים שזה ייכנס להם לחשבון. צעירים שמתקשים להשתלב בשוק העבודה צריכים את הכסף הזה; מאות אלפי עצמאים שקיבלו בדואר רשום דרישות להחזרי מענקים, מתעוררים בלילות עם התקפי חרדה, ולא מבינים למה יונית לא שאלה אם הסיוע ייפסק ביוני או שתהיה הארכה; גם ביבי וגם יונית יושבים על הבר, שניהם אולי לא יכולים לשלוט על הילדים שלהם מגיל 7 עד 30, אבל יוכלו לקנות להם דירות כאשר יגיעו לגיל 40, רוב צופי המהדורה - לא. ביבי שאל את יונית אם היא מכירה מישהו שטרם התחסן, והיא אמרה שלא.
אולי גם ביבי לא, הם בסך הכל דומים. בשפה סוציו־אקונומית, אפשר לומר שהם שייכים לאותו אשכול.
מזל שיש להם את הטלוויזיה כדי לקרוא לאוכלוסיות ה"אחרות" האלה, שייתכן ומעריצות את שניהם במידה שווה, ללכת כבר לקופות החולים. טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
