בשיחות עם מקורבים ביום שלישי, דיבר בגלוי יו"ר ימינה נפתלי בנט על התוכנית שלו ושל יו"ר תקווה חדשה גדעון סער. המגמה - הדחת ראש הממשלה בנימין נתניהו - אינה חדשה. אולם הדרך שבה מתכוונים להשיגה, מהווה התפתחות בעלת השלכות משמעותיות לחברה ולפוליטיקה בישראל.
סער ניסה פעמיים להדיח את נתניהו בבחירות. פעם בפריימריז בליכוד, ופעם כמנהיג מפלגה שהציג עצמו כמנהיג חלופי של המחנה הלאומי. בשני הניסיונות נכשל. בנט גם הוא הציג את עצמו כמועמד לראשות הממשלה בבחירות. התוצאה: פלופ קולוסאלי. לנתניהו הגיעו 52 ממליצים לנשיא המדינה. לבנט הגיעו שבעה, וזאת לאחר שמספר 3 של סיעתו, ראש עיריית שדרות אלון דוידי, פרש בפתאומיות מהרשימה ושב לעירו.
בנט הסביר באותה שיחה סגורה שהוא משוכנע שנתניהו לא יצליח לשכנע שני חברי כנסת מתקווה חדשה או מכל רשימה אחרת להצטרף אליו כדי להשיג רוב (עם ימינה) להרכבת קואליציה. "לא יקרה", זה "wishful thinking", פסק. מבחינתו, הסיפור רק יתחיל בתום 28 הימים שניתנו לנתניהו. אז, הוא קבע, מישהו אחר מהליכוד יהיה ראש הממשלה - ישראל כץ, ניר ברקת או נפתלי בנט, כולם מועמדים אפשריים להחליף את נתניהו, לדבריו.
במילים אחרות, בנט וסער מתכוונים לעשות למתפקדי הליכוד - ולכלל מצביעי מפלגות גוש הימין - את מה שאריאל שרון עשה למתפקדי הליכוד ולימין בכלל בשנת 2004. סוף הפרשה בהתנתקות, אז דרש שרון ממחנהו לבטל את האידיאולוגיה שהימין בהנהגתו רץ בשמה בבחירות, שנה קודם לכן, נגד ראש מחנה השמאל, עמרם מצנע. מצנע רץ על מצע של יציאה חד־צדדית מעזה, ושרון ניצח באמירה "דין נצרים כדין תל אביב".
להוציא את הליכוד מהמשחק
שרון ערך משאל בקרב מתפקדי הליכוד כדי לזכות באמונם לבצע את מצע מצנע, ונחל תבוסה מוחלטת. במקום לשים בצד את ההתנתקות, הוא התעלם ממצביעיו ויישם אותה. כיום בנט וסער על 13 המנדטים שלהם יחדיו, באים אל 30 המנדטים של הליכוד ו־52 המנדטים של ממליצי נתניהו, ודורשים מהם להתעלם מרצון מצביעיהם ולפעול איתם להדיח את נתניהו. בנט מבטיח כי מהלך כזה יביא את מה שסער בתמיכתו מונע מנתניהו, "ממשלת ימין על מלא".
קשה לראות כיצד מהלך כזה ייושם. הרי לאחר הכישלון של סער ומפלגתו, האם יולי אדלשטיין או כץ או ברקת יצטרפו למדיחים? זה נכון שבעתיים לאור העובדה שחברי הליכוד לא ניסו להדיח את נתניהו לאחר סבב הבחירות השני, שבו זכה הגוש בראשותו ב־55 מנדטים בלבד.
אבל היות שזה המהלך שעליו בונים בנט וסער (ויש הטוענים שגם הנשיא ריבלין, שאמר שאם ייכשל נתניהו, הוא ישקול להעביר את המנדט להרכבת הממשלה לכנסת), חשוב לבחון את ההשלכות שלו בהינתן מצב שהם מצליחים.
המישור הראשון - והמשמעותי יותר לטווח הארוך - שיש לבחון בו את השלכות מבצע ההתנתקות של סער ובנט להפלת נתניהו שלא בבחירות, הוא המישור החברתי. כאשר מתנגדי הגירוש מעזה וצפון השומרון ראו שבאמצעים חוקיים אך בלתי מוסריים קולם מושתק ורצונם נרמס, הם איבדו אמון במערכת הפוליטית ובמשחק הדמוקרטי. ולא בכדי. דמוקרטיה כשיטת ממשל יכולה לעבוד רק אם כולם פועלים לפי הכללים. האמונה שהכללים יאפשרו לכולם לנצח ולהוביל אם יביאו את הקולות, היא יסוד המשטר הדמוקרטי ואין בלתו.
מצביעי נתניהו בליכוד ותומכיו בגוש הימין חשים זה עשרות שנים שהאליטה השלטת בישראל - בפוליטיקה, במשפט, בתקשורת, באקדמיה - בזה להם ופועלת להוציא אותם מהמשחק. אם בנט וסער יצליחו להביא להדחת נתניהו ללא ניצחון בקלפי, הדבר ישמש הוכחה מוחצת לציבור ענק כי חשדותיו מוצדקים. למעשה־המעילה הזה יהיו השלכות מרחיקות לכת וחמורות על הלכידות של החברה הישראלית.
התרופפות תחושת השייכות של הציבור והלגיטימציה של נבחרי העם תשפיע השפעה חמורה על כושר העמידה של העם מול אתגרים שיבואו, כפועל יוצא של המציאות הפוליטית שמבקשים לייצר בנט וסער.
שרון היה ראש ממשלה פופולרי מאוד כאשר רמס את הליכוד ופירק אותו כדי להקים את קדימה. ובכל זאת, הוא לא הצליח להביא לחופת המעל של קדימה יותר משליש מחברי הכנסת של הליכוד. לא סביר שבנט וסער יצליחו יותר משרון. על כן, במקרה הטוב מבחינתם, עשרה חברי ליכוד יפעלו איתם להדיח את נתניהו.
בונים על הפורשים
וזה מביא אותנו לסיכויים להקים "ממשלת ימין על מלא" כדבריו של בנט, ללא נתניהו. עם 23 חברי כנסת, הגוש שלהם יוכל לגדול ל־30 ח"כים גג, שכן לא יוכלו לצרף גם את יהדות התורה וגם את ליברמן, שלשניהם שבעה מנדטים כל אחד. לאור זאת, ה־30 לגוש ימין־ללא־נתניהו יקימו ממשלה עם עוד 32 מנדטים מיש עתיד, כחול לבן והעבודה. אז, ל"ממשלת הימין על מלא" של בנט וסער ופורשי הליכוד יהיה רוב לשמאל. ואם יהדות התורה תישאר בחוץ, תהיה זאת גם ממשלה עם רוב אנטי־דתי מובהק.
באותה שיחה סגורה ביום שלישי, בנט טען שיש לו הצדקה מוסרית להקים ממשלה עם מפלגות שמאל, כי נתניהו עשה זאת. "מבחינתי אין הבדל בין אבי ניסנקורן ומרב מיכאלי", אמר.
אבל בכל זאת יש הבדל. לנתניהו לא היתה ממשלה ללא ניסנקורן. וללא ממשלה, הרוב הפרלמנטרי של כחול לבן עמד לחולל שינויים חוקתיים מרחיקי לכת. לעומת זאת, לבנט וסער ולח"כים של תקווה חדשה יש אופציה ל"ממשלת ימין על מלא" עם נתניהו, אם רק יבחרו בכך.
בסוף, עם כל הכבוד לבנט וסער ולממשלת הכאילו־ימין שלהם ללא נתניהו, יש רק שלוש חלופות אפשריות: או שבנט וסער יקימו "ממשלת ימין על מלא" בראשות נתניהו, או שיקימו ממשלת שמאל שבה ישרתו כמיעוט. או שיהיו בחירות חמישיות.
וזה מביא אותנו לפגיעה שבנט וסער עלולים לגרום ללכידות החברה הישראלית. לאחר ששרון פילג את ימין והקים את קדימה, ממשלת ה(מרכז־ימין)־שמאל של אהוד אולמרט דגלה בפייסנות ובכך הקרינה חולשה והזמינה תוקפנות. זאת הגיעה בצורת לחץ מדיני של ממשל בוש. אולמרט התקפל, והציע למסור יותר שטח, לחלק את ירושלים ולוותר על הר הבית. עוד לפני כן פרצה מלחמת לבנון השנייה, זו שבגללה נכנס בנט לפוליטיקה; אולמרט נכשל בהנהגת המלחמה, כשלצידו נסיכת הליכוד בעברה ציפי לבני ואבי תורת הביטחון, מזכיר ההסתדרות לשעבר, עמיר פרץ. אותם מצביעי ליכוד וימין שנדחקו לשוליים שנה קודם לכן, סירבו לגבות את השלישייה.
עם ממשל עוין בוושינגטון המעצים את איראן, את הפלשתינים ואת המוסדות הבינלאומיים במערכותיהם נגד ישראל, פגיעה קשה בלכידות החברתית של העם בעת הזאת תביא, חלילה, לתוצאות קשות עוד יותר. √ טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
