הסנטורית אליזבת' וורן היתה עד לפני כמה שנים סוג של בדיחה. בעלת עמדות בקצה השמאלי, קול שולי בנוף הפוליטי. וורן התפרסמה בעיקר כשהציגה את עצמה כאילו היא נצר לילידים האמריקנים מאחד השבטים במזרח ארה"ב, וכך זכתה בפרופסורה בבית הספר למשפטים של הרווארד. דונלד טראמפ בהברקה גסה כינה אותה "פוקהונטס".
היום, כאשר הדמוקרטים שולטים בבית הלבן ובשני בתי הקונגרס, וכשאגף השמאל הפרוגרסיבי השתלט על המפלגה הדמוקרטית, וורן - כמו גם ברני סנדרס - היא אחת מהסנטורים החזקים ביותר. יש לה יכולת השפעה רבה. השבוע נשאה נאום תוכחה בוועידה השנתית של ג'יי סטריט, וכדאי לשים לב לדבריה.
נאומה של וורן היה אירוע חסר תקדים בתולדות ארה"ב משום שלראשונה, מנהיג פוליטי אמריקני בכיר קרא בגלוי להדחת מנהיג של מדינה דמוקרטית. היא ציוותה על מתנגדיו של רה"מ בנימין נתניהו "להתאחד כדי להתחיל את המשימה הקשה של עקירת שחיתות ושיקום שלטון החוק", וזאת באמצעות הדחתו.
וורן קבעה כי איחוד כל הכוחות שהתנגדו לנשיא טראמפ - מכל הקשת הפוליטית - הוא שהביא למפלתו. "המנהיגים הנבחרים של ישראל", גערה, "צריכים לעשות את אותו הדבר ולהעניק לעם הישראלי ראש ממשלה חדש".
יהיו כאלה שיגידו שאין סיבה להזדעזע. הרי מנהיגי מחנה "רק־לא־ביבי" בארץ אומרים דברים דומים. אבל אז מגיעים למדיניות שוורן מתכוונת לממש עם ראש ממשלה חדש בירושלים.
חמאס כשר, מלחמה בטרור לא
בפתח דבריה - עוד לפני שקראה להדחת ראש הממשלה - וורן העידה על עצמה, "אני מחויבת ליחסי ארה"ב־ישראל ואני מחויבת לביטחונה ולבטיחותה של ישראל".
אבל הפרשנות שהיא נותנת למילה "מחויבת" איננה הפרשנות המקובלת של המונח. "אחד ההיבטים המקודשים של חברות הוא לדבר בכנות, ולפעמים להעניק אהבה קשוחה", זרקה כקריאת כיוון.
את תיאור "אהבתה הקשוחה" היא התחילה עם הבעת מחויבות למתן יחס שווה לישראל ולפלשתינים. טראמפ הרס 50 שנות מדיניות אמריקנית במזרח התיכון, היא רטנה, כי הוא נטה לטובת ישראל, ויש להחזיר את המצב לקדמותו. אבל אז הסבירה שבעצם שוויון זה כבר לא מה שהיה פעם.
"בעבר, ממשלים אמריקניים וחברי קונגרס הסתמכו על הנימוקים הנוחים שעל הצדדים להתכנס וליישב את המחלוקות שלהם באמצעות משא ומתן. הגישה הזאת איננה מספקת היום. כאשר פערי הכוח בין שני הצדדים גדולים ורחבים כפי שהם בין ישראל והפלשתינים, קריאות פסיביות לפתרון מוסכם רק ינציחו את הסטטוס קוו", אמרה.
מכאן, וורן החלה לפרט צעדים שעל ישראל לנקוט בעד הפלשתינים "הסובלים תחת כיבוש", צעדים שעל ארה"ב לנקוט כדי לחזק את הפלשתינים, ולבסוף צעדים שעל ארה"ב לנקוט כדי להחליש את ישראל.
היא טענה באופן מוטעה שישראל מחויבת על פי החוק הבינלאומי לחסן את הפלשתינים בפני קורונה. במציאות, אין שום דבר בחוק הבינלאומי המחייב את ישראל לכך, אבל מילא. היא המשיכה וקראה לפתוח מחדש את הקונסוליה האמריקנית בירושלים לטובת הפלשתינים, ולפתוח מחדש את משרדי אש"ף בוושינגטון. היא קראה להעניק סיוע לעזה ולתמוך בבחירות פלשתיניות אף ש"חמאס ארגון טרור וצפוי לזכות במושבים רבים".
אמנם זה לא נעים, אולם הגברת הראשונה של השמאל הפרוגרסיבי בסנאט הודתה שאי אפשר "למנוע דמוקרטיה או לדחות תוצאות דמוקרטיות שאנחנו לא אוהבים". לאחר שהכשירה שלטון חמאס בעזה, יהודה ושומרון, וורן התייחסה ל"פיל באמצע החדר - הסיוע הצבאי האמריקני לישראל". היא אמרה כי יש לאסור על ישראל "להשתמש בסיוע האמריקני בשטחים הכבושים".
אז מותר לחמאס לשלוט, אבל אסור לישראל להתגונן. כך בהחלט אפשר לצמצם את הפערים בעוצמת הצדדים.
ישראל בלב המחלוקת
סנדרס, שנשא גם הוא נאום בוועידה, הוסיף בתורו שיש לאסור על ישראל להשתמש בסיוע הצבאי ביהודה ושומרון ובעזה. למותר לציין כי המדיניות הזאת איננה תוצאה של עוינות לנתניהו. זאת המדיניות שוורן וסנדרס מתכוונים לקדם עם "ראש ממשלה חדש" בישראל. ביבי לא הבעיה. ישראל היא הבעיה.
וורן וסנדרס לא הביעו עמדות קיצון ביחס לדוברים הרבים האחרים בוועידה, ודבריהם התקבלו בברכה. ג'יי סטריט כבר הצטרפה לשלום עכשיו, ותומכת בהטלת הגבלות על שימוש ישראל בסיוע הביטחוני מארה"ב. חברת הקונגרס בטי מקולם, אחת המחוקקות העוינות ביותר לישראל, מכהנת כיו"ר תת־הוועדה להגנה בוועדת הכספים החשובה. בשבוע שעבר היא הגישה הצעת חוק לאסור על ישראל להשתמש בסיוע הצבאי ביהודה ושומרון. הצעת החוק של מקולם מאשימה את צה"ל בפגיעה מכוונת ושיטתית בילדים פלשתינים והיא מתבססת על דו"ח של ארגון פלשתיני בלתי ממשלתי בעל קשרים הדוקים עם החזית העממית.
יש שני לקחים עיקריים מנאומיהם של וורן וחבריה הדמוקרטים בוועידת ג'יי סטריט השבוע. הראשון מתייחס לאכסניה. בזמנה, השדולה הפרו־ישראלית איפא"ק - שכבר הפכה ליישות בלתי רלוונטית לחלוטין - קידמה מדיניות פרו־ישראלית בקרב חברי הקונגרס. שתדלני איפא"ק היו ננעלים על נושא - כמו העברת השגרירות האמריקנית לירושלים - ומקדמים אותו.
ג'יי סטריט, ארגון שהולך ומתחזק בקרב יהודי ארה"ב אולם עדיין לא מבטא את רובם, איננו פועל כפי שאיפא"ק פעלה. תפקידו שונה לגמרי. התפקיד של ג'יי סטריט הוא לשמש עלה תאנה לדמוקרטים אנטי־ישראלים. לתת להם לגיטימציה. הסיבה שאליזבת וורן רוצה למנוע מישראל להתגונן מפני טרור פלשתיני היא לא בגלל ג'יי סטריט. הארגון הפסאודו־יהודי תומך בהתניית הסיוע הביטחוני לישראל כי זו עמדתם של וורן, סנדרס וחבריהם. הם מגיעים לוועידה השנתית כדי לקדם מדיניות קיצונית נגד ישראל ולקבל שם הכשר של ארגון יהודי.
הלקח השני הוא שעידן התמיכה הדו־מפלגתית בישראל תם. ישראל הפכה לסוגיית מחלוקת מפלגתית. הרפובליקנים רוצים בברית עם ישראל ותומכים בנו. והדמוקרטים פועלים לפרק את הברית בינינו ולחזק את אויבינו.
במשך שנים רבות, האשימו אנשי שמאל בארץ ובארה"ב את הימין, ובראשו נתניהו, בהפיכת התמיכה האמריקנית בישראל לסוגיה מפלגתית. אבל נאומי וורן וסייעניה המפלגתיים הוכיחו כי לא מדובר בימין או בנתניהו. חמש פעמים במהלך נאומה, וורן טענה שתמיכה בנסיגה ישראלית מיו"ש היא "סוגיה מוסרית". כלומר, מי שאינו תומך בנסיגה ישראלית שכזו הוא בלתי מוסרי ולכן לא שותף לערכים וגם לא בן ברית של אמריקה של וורן, סנדרס וג'ו ביידן, שבינתיים מקדם את כל מאוויו של המחנה הפרוגרסיבי, גם במדיניות פנים וגם במדיניות חוץ.
