דמיינו מצב שבו סטודנט שלחם בעזה או סטודנטית שאיבדה בן משפחה בטבח הנורא חוזרים לספסל הלימודים ופוגשים לצידם סטודנט שתמך בחמאס בזמן המלחמה. עכשיו פקחו עיניים: מדובר בסיטואציה מציאותית לחלוטין.
אסור לנו להסכים למצב הזה, ולכן על מדינת ישראל לפעול כבר עכשיו כדי למנוע את המשבר שאורב לנו ביום שאחרי. חשבו על הסכנות שבסיטואציה כזו ועל איך עלולים להיראות באוניברסיטאות אירועים כמו יום הזיכרון או יום הנכבה בשנת הלימודים הקרובה.
בישראל נהנים המוסדות האקדמיים מ"חופש אקדמי מלא". אין ספק שאותו חופש אקדמי חשוב מאין כמותו והוא אחת הסיבות לרמה האקדמית הגבוהה שהתפתחה כאן.
אולם אליה וקוץ בה. עם תחילת הלחימה, כאשר נחשפנו כולנו לפעולות מסיתות ותומכות טרור מצד סטודנטים ואף חברי סגל אקדמי, דרש המל"ג מכלל המוסדות להעביר אליו דיווחים על מקרים של הסתה ותמיכה בטרור.
בשל אותו חופש אקדמי, ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) התנגד בתוקף להתערבות בעניינים שקורים אצלם "בתוך הבית". כך נוצר מצב שבו יש מוסדות שאכן טיפלו ביד קשה במקרים החמורים הללו, אולם יש גם כאלה שהעדיפו להעלים עין או לגלגל אותם הלאה.
יתרה מזאת, יש בעיה אובייקטיבית נוספת בטיפול באנשי סגל אקדמי, אשר בשל החופש האקדמי לא ניתן להדיחם או להשעותם ללא תשלום של חבילת פיצויים משמעותית. מה שהוביל למצב אבסורדי שבו מתחילת המלחמה אנו נתקלים בהודעות גינוי נרפות מצד מוסדות כלפי אנשי סגל אשר מתבטאים ומתנהלים בצורה חמורה, במקום להפעיל כלפיהם סנקציות חריפות ומשמעותיות, כמו השעיות ופיטורים.
על ממשלת ישראל לקבל אחריות, לקבוע כללים ברורים ושקופים לגבולות חופש הביטוי והקו שבו עובר הגבול, בין הבעת דעה לגיטימית לתמיכה או הסטה לטרור.
לצד זאת, עליהם להסדיר בחקיקה סנקציות נוקשות וברורות, כדי להעניק כלים אפקטיביים למוסדות האקדמיים למגר מקרים שכאלה מצד הסטודנטים והסגל האקדמי ואף להשעייתם והדחתם בעת הצורך. אם לייצר חקיקה בתקופה הנוכחית היא פעולה סבוכה ובלתי אפשרית, יש לתקן זאת בתקנות שעת חירום. מה שברור הוא שחייבים להסדיר את הנושא, ומהירות התגובה היא קריטית.
ועוד נקודה למחשבה: בגרמניה ובצרפת כבר עברו הצעות חוק שמגלות אפס סובלנות לתמיכה בחמאס ובטרור. תבינו את גודל האבסורד - במדינה שעברה אירוע רצחני מהגדולים בהיסטוריה ונמצאת כרגע במלחמה עם אותו ארגון טרור אין כללים ברורים האוסרים תמיכה בארגון המתועב ואין כלים למנוע זאת, שעה שבמדינות אירופה יש איסור ברור.
על ממשלת ישראל לקבל אחריות, לקבוע כללים ברורים ושקופים לגבולות חופש הביטוי והקו שבו עובר הגבול, בין הבעת דעה לגיטימית לתמיכה או הסטה לטרור
איזה מסר אנחנו מעבירים לעולם בכלל, ולאוניברסיטאות הרבות ברחבי העולם בפרט, אשר מתמודדות בעצמן עם גל אנטישמיות, ואיזה מסר אנחנו מעבירים לסטודנטיות ולסטודנטים שלנו שנמצאים בשדה הקרב ומסכנים את חייהם בלחימה נגד חמאס?
האקדמיה היא נקודת ממשק מרכזית בין המגזרים השונים בחברה הישראלית (אפילו יותר מהצבא). עלינו לשמר את הרבגוניות הזאת, והדרך היחידה לעשות זאת היא טיפול חד ונקודתי בעשבים השוטים.
אם נטפל במקרים הללו כאשר נהיה בעומקה של שנת הלימודים, יש סיכוי לא קטן שיהיה מאוחר מדי. לא צריך ללכת רחוק, ראינו מה קרה במכללת נתניה רק לפני כמה שבועות.
בואו נמנע את המשבר הבא ונטפל כבר עתה במי שמאיים לפגוע בייחודיות של האקדמיה הישראלית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו