שעת חברה

ביום מימי השבוע שעבר פנה אלי ידיד ושכן בבקשה מאוד מוזרה.

היא היתה מוזרה כשלעצמה, ומוזרה עוד יותר היתה הבחירה בי להיות הנמען שלה. הוא סיפר לי שהבן שלו משרת באיזה חור בצפון, ולרבים מחיילי הפלוגה יש נעליים במצב לא טוב, ובהן כמה במידות לא סטנדרטיות: שני זוגות במידה גדולה יותר מהמקובל וזוג אחד במידה קטנה יותר. לך, הוא אמר, בטח יש מה לעשות.

זו לא הפעם הראשונה שבה אני נתקל בבקשה כזאת. התפיסה הרווחת היא שאם בן אדם כותב בעיתון או משדר ברדיו, יש באפשרותו לסדר גם נעליים צבאיות.

הבעיה בתפיסה הזאת היא, שהיא ממש נכונה. ואם כך בימי שלום, בימי ההתעוררות העממית חסרת התקדים של ימים אלה - על אחת כמה וכמה. כבר סיפרתי כאן כמה פעמים על חמ"לים עמוסי חמלה שאני מכיר, והפעם בחרתי בחמ"ל כפר חב"ד, שבשיתוף עם ארגון נפלא בשם "עזר לחייל" הרים אופרציה יוצאת מן הכלל בכפר חב"ד, ומדברים בו שהוא עושה נפלאות.

מכיוון שזו היתה בקשה באמת בלתי שגרתית, היא היתה עבורי גם הזדמנות לאתגר קצת את החבר'ה מכפר חב"ד. כתבתי לאליהו גוטמן, שמנהל את הדבר הזה, והייתי בטוח שהוא או ינפנף אותי או ימרח את העניין עד בוא ימי הקיץ החמים, והנעליים - כבר לא יטרידו את חיילי הפלוגה. בשלב הזה אני חושב שאתם כבר יכולים לנחש את הסוף: יומיים.

זה הזמן שלקח לאליהו להמציא את זוגות הנעליים האלה בצבע ייחודי ובמידות שונות ומשונות ולשנע אותן מהחמ"ל שבמרכז ועד לנקודה מבודדת בצפון הרחוק.

אני מספר את כל זה גם כדי להרים לאליהו ולחמ"לו ולאחל להם המשך הצלחה, אבל גם כדי לנסות לתקן איזושהי תקלת שיח חמורה של החודש האחרון.

המדינה האהובה, העייפה והזקנה נותנת את שלה ככל שהיא יכולה ברמת התשתיות, וכוחות אזרחיים אדירים, מתודלקים בדלק של מוסר יהודי ושל ערבות הדדית, משלימים את כל החוסרים. הם לא באים במקומה, הם משלימים אותה. הם לא ממלאים את מקומה, הם מסייעים לה

יותר מדי פעמים ההתפעמות וההתלהבות מהיוזמות הנאצלות של החברה האזרחית מובילות ישר למסכת קיטור וקובלנה נגד הממשלה, המדינה והשירותים הציבוריים.

ברור שחלק מהביקורת הזאת נכון, אבל התפיסה העקרונית שעומדת בבסיסה שגויה לחלוטין, והטון הביקורתי הקבוע הזה הוא החמצה אדירה של נקודה עיקרית. מה אנחנו רואים לנגד עינינו? אני מסתכל על הקורות בשבועות האחרונים ורואה תצרף מרהיב. המדינה האהובה, העייפה והזקנה נותנת את שלה ככל שהיא יכולה ברמת התשתיות, וכוחות אזרחיים אדירים, מתודלקים בדלק של מוסר יהודי ושל ערבות הדדית, משלימים את כל החוסרים. הם לא באים במקומה, הם משלימים אותה. הם לא ממלאים את מקומה, הם מסייעים לה.

זוהי לא פעילות של בדיעבד, זו יכולה להיות נוסחת לכתחילה מלאת תבונה והקרבה, שכל הצדדים נהנים ממנה: המדינה היגעה, שלא כל תקלה שלה מקורה בנרפות או בעצלות (חלק בהחלט כן), אלא בעיקר בסרבול הטבעי הנלווה לכל פעולה מפעולותיה, בגלל גודלה וכו' - נהנית מהשלמת חוסרים, והחברה האזרחית שואבת כוח ועוצמה ולכידות מההזדמנות לתת כתף ולשים יד ולשאת בעול. כך צריך לראות את זה.

ואת הקיטור? נשמור להזדמנות אחרת. יהיו מספיק.