אלה שמבינים מחירים ואלה שלא

בשנים האחרונות דיברתי עם אלפי תלמידי מכינות קדם־צבאיות. נוער שעתיד להיות האליטה של הכלכלה, הצבא, החברה והפוליטיקה בישראל. יש שם ילדי עשירים וילדי עניים, מזרחים ואשכנזים, ימנים ושמאלנים. אני פוגש אותם דקה לפני העלייה על מדים. חלק לא קטן מהחניכים האלה נמצאים עכשיו בתוך עזה, בגבול בלבנון, ביבשה, באוויר או בים. כל החניכים שפגשתי הם מלח הארץ. לא בגלל מוצאם, אלא בזכות נחישותם. הם אליטה כי אכפת להם, הם בחרו להיות שם.

כשאני בא לדבר עם החניכים על כלכלה, אני שואל אותם: מה המחיר ששילמתם כדי לשבת בכיתה הזו? התשובה הנאיבית היא: שכר הלימוד. אך למזלי החניכים כמעט לא אומרים אותה, המכיניסטים מבינים שהעלות של שנת המכינה היא שנה מהחיים, עלות ההשתתפות היא סך הדברים שהם ויתרו עליהם: גיוס מוקדם, לימודים אקדמיים, ללכת לים עם חברים או סתם לישון עד מאוחר. ההבנה של המכיניסטים במנגנון העלות האלטרנטיבית גורמת לי אושר רב, כלכלנים בכל העולם מסכימים שהדבר הכי חשוב בכלכלה הוא ההבנה של המחיר, כי המחיר (או "העלות האלטרנטיבית", בשפת הכלכלנים) הוא המשהו הזה שאנחנו מוותרים עליו כדי לקבל משהו בעל ערך יותר גבוה.

כגודל ההתלהבות שלי מהבנת המחירים על ידי חניכי המכינות הקדם־צבאיות, כך גודל האכזבה שלי מפוליטיקאים בכירים, שחושפים פעם אחר פעם את בורותם בהבנת הנושא החשוב הזה. הבנת מחירים היא גם מה שמבדיל פוליטיקאים מתונים מפוליטיקאים קיצוניים. פוליטיקאים קיצוניים ועוזריהם חיים בוואקום, להצעות שלהם אף פעם אין מחיר.

דוגמה אחת היא בפופולריות של פיקוח מחירים, מדיניות הגורסת כי על המדינה לקבוע מחירים של מוצרי יסוד. לכאורה, אפשר באמצעות חקיקה לקבוע מחירים נמוכים לטובת הצרכנים. בפועל, פיקוח על המחירים יוצר מחסורים וירידה באיכות. אם אי פעם נתקלתם במחסור בחלב, בביצים או בלחם, זה כי יש פיקוח; מעצמת־העל בריה"מ קרסה לא כי היתה אימפריית רשע, אלא כי היא ניסתה לתכנן את כל הכלכלה ולפקח על כל המחירים.

הסיבה שדוד ביטן וחבריו מעוניינים להשליט פיקוח מחירים גורף סטייל בריה"מ במדינת ישראל נובעת מאי הבנה של המחיר העצום שהחברה בישראל תשלם על המנגנון הסובייטי הזה, אבל האשמה כאן נופלת גם עלינו. אנחנו, והתקשורת שאמורה לייצג אותנו, לא שואלים את הפוליטיקאים את השאלה הבסיסית הזו. בכל מדיניות מוצעת, במיוחד אם היא מדיניות גרועה כמו פיקוח מחירים, חובה לשאול את הפוליטיקאים מה המחיר של המדיניות הזו, ואם הם לא יודעים לענות, אז אנחנו צריכים להבין שהמחיר הוא עצום.

שיחות קמפ־דיוויד שניהל ברק עם ערפאת עלו לנו באינתיפאדה ובאלפי הרוגים. אילו היינו שואלים מה המחיר של השיחות, ייתכן שלא היינו מקיימים אותן

לעלות האלטרנטיבית יש חשיבות לא רק בשדה הכלכלי. יש חשיבות להבנת העלות האלטרנטיבית והמחירים של החלטות מדיניות וביטחוניות. בזמן אופוריית אוסלו אף אחד לא שאל מה המחיר של הבאת אלפי מחבלים לתוך יהודה, שומרון ועזה, ומי ששאל הוצג כהזוי - מקסימום יהיו כמה קורבנות שלום, אמרו לנו.

שיחות קמפ־דיוויד שניהל ברק עם ערפאת עלו לנו באינתיפאדה ובאלפי הרוגים. אילו היינו שואלים מה המחיר של השיחות, ייתכן שלא היינו מקיימים אותן. 84% מאזרחי ישראל תמכו בעסקת שליט, כולם הסתכלו על התמורה, מעטים שאלו מה המחיר של העסקה הזו. היום אנחנו יודעים. טבח 7 באוקטובר הוא תוצאה של אי שאלת המחיר ששילמנו על שאננות ועל יהירות. 

גם היום אנחנו טרם למדנו לשאול "מה המחיר?" - מהו המחיר של אי חיסול חמאס או מחיר הפילוג הפנימי בינינו. פוליטיקאים, עיתונאים, פרשנים, אנשי צבא ושאר האזרחים צריכים לשאול כל הזמן מה המחיר של ההצעות שלהם. אולי צריך להרחיב את חוק סימון המחירים בסופר לציוצים בטוויטר.