מיהם האנטישמים החדשים?

שיאים חדשים של אנטישמיות נרשמים בעולם: קריאות "יהודים לגז" בחוצות ערים מערביות, מבלי שייעצרו אנשים או יוגשו כתבי אישום; יהודים נסים אל חדרים צדדיים של אוניברסיטאות בארה"ב; דוברים רהוטים מדברים על היום שבו נתגעגע לסדרי ההשמדה הנקיים והמנומסים של הנאצים. גם בקרב קהילות יהודיות בעולם יש פחד: בתחילת המלחמה הן עוד דאגו לשלומנו, וכעת אנו בויצו דואגים לשלומם.

יש קהילות באירופה שבהן משפחות סגורות ולא מעיזות לצאת החוצה מבתיהן.

"המאבק הוא בין הומניות למשמידי עם", צייץ אילון מאסק סיכום פשוט וברור, עד שקשה להאמין שחצי עולם, ואולי גם הכותב עצמו, קורא אותו באופן הפוך מאיתנו. כיצד מול עדויות כה רוויות וחיות, כשאפילו אויבינו הטרוריסטים כבר לא טורחים להסתיר את האכזריות שלהם כלפינו וכלפי אנשיהם גם יחד - איך ייתכן שחצי עולם מתייצב לצד הרוע, במאבק שכולו תמצית החזית בין הומניות לבין השמדת עם?

שני דברים שהיו שם תמיד מרכיבים את האנטישמיות בת זמננו: שנאה ובורות. הקנאות הדתית התפשטה לרחבי אירופה ואמריקה, ושם פגשה את הבורות. התוצאה: האנטישמיות דהיום היא לא רק ביטוי לשנאת היהודים, אלא לשנאת תרבות המערב, ורמת האנטישמיות בעולם היא כיום "מדד הפחד" הנאמן ביותר לשלומו של העולם כולו.

לאחרונה נפוץ ברשת סרטון שבו מבקש המנחה מעוברי אורח בארה"ב לחתום על תמיכה בחמאס, ואלה מסכימים בחפץ לב. ואז, בטרם החתימה, הוא מקריא להם סעיפים מתוך אמנת חמאס, והם נדהמים לגלות מה חמאס מייצג: שלילת זכויות נשים, אי־הכרה בלהט"ב, ועוד - ומשנים את דעתם ולא חותמים. הסרטון מצטרף לאקט של הקומיקאי שהצטרף להפגנה אנטי־ישראלית סוערת ושאל את הנוכחים מה דעתם על הכיבוש הישראלי באוסטרליה, ונענה שעל ישראל לצאת מאוסטרליה מייד. משעשע או עצוב? לאנטישמים החדשים אין מושג למה הם כאלה.

הם צועקים "שחררו את עזה", אף שעזה היא מזמן טריטוריה עצמאית. הם מתלוננים על "מצור" בעזה, אף שלעזה יש גבול גם עם מצרים - אז למה אין טילים גם על קהיר? הם תומכים בחמאס אף שרבע מהמוסלמים בעולם מחויבים להרס התרבות המערבית. מילא להקריב את היהודים, אבל לאיזה עתיד אתם דנים את נכדיכם?

הסרטון מצטרף לאקט של הקומיקאי שהצטרף להפגנה אנטי־ישראלית סוערת ושאל את הנוכחים מה דעתם על הכיבוש הישראלי באוסטרליה, ונענה שעל ישראל לצאת מאוסטרליה מייד. משעשע או עצוב?

במשבר הזה יש הזדמנות למנהיגי העולם החופשי להכריז מלחמה על זרעי הפורענות שניטעים גם במדינות שלהם. עליהם לעשות זאת דרך דיכוי תומכי הטרור אצלם, הוצאת האנטישמיות אל מחוץ לחוק וגירוש כל חורשי רעתו של העולם החופשי.

מול קריאות "פלשתין מהים עד הירדן" בלונדון, בפריז ובמאלמו, ברור יותר מתמיד כי המפעל הציוני הוא בסיס קיומנו וביטחוננו.

ישראל היא אי של שפיות בתוך אזור מוטרף, וחזית של הטוב אל מול הרע, מקור של אור ואנושיות בעולם שהולך ומתקדר.