חמ"ל ההתנדבות של האתר החרדי "ככר השבת" וקרן תתי"א הוא אחד מהדברים המרגשים • הציבור החרדי תמיד היה חלק מהחוויה הישראלית, רק שבצוק העיתים, ובצל הסכסוך הבלתי נגמר שלו עם החילוניות, נגזר עליו להתבצר ולהידחק לפינות של עוינות
ארי גוטהלף מנהל את החמ"ל, מנוחה ולאה ונועה מטפלות בפניות ובשינוע, אלי, יהודה, קותי וגבריאל אחראים להשגת ציוד, אלי השני ויעקב מרימים את פרויקט ההגנה והטיפול בחרדים המעוניינים לסייע בלחימה, נתן אחראי לוגיסטי, חמ"ל ענקי של מתנדבות מרכז בקשות התנדבות, פייני מרכזת את נושא ההלוויות והטיפול באבלים, נחומי מנהלת, ועוד הרבה־הרבה.
כבר שמונה ימים בתי הנערה עוזבת את הבית עם בוקר ושבה בערב, כשהטלפון עדיין צמוד לאוזנה. אני עוקב אחריה מחדר לחדר, שומע את הנתונים ולא מאמין למשמע אוזניי: הצעירים האלה, נטולי ההכשרה הלוגיסטית, שעד לפני שבועיים עוד "התגלגלו פה ממיטה למיטה", כמו שהורינו היו אומרים, הרימו בתוך שבוע מפעל מעורר גאווה שאי אפשר לא להצדיע לו.
אתמול הלכתי לבקר ולהיווכח במו עיניי. חמ"ל ההתנדבות של האתר החרדי "ככר השבת" וקרן תתי"א הוא אחד מהדברים המרגשים בתוך ההתעוררות האדירה של ימי המלחמה הארורים.
אני יודע שאני לא מחדש דבר. כל אחד יכול לספר על מפעלי ההתנדבות שקמו בתוך רגעים מול עינינו, ובכל זאת, בתום ביקור של כמה שעות, שבמהלכו גם הוטל עלי לאסוף ציוד ולשנע אותו, אני מתקשה לעצור את ההתלהבות. המערכת יעילה בצורה יוצאת דופן.
משך הזמן מהרגע שבו מגיעה דרישה מהשטח (מדובר בעשרות פניות של רס"פי יחידות ושל רכזי קהילות בכל יום) ועד שהארגזים מגיעים ליעדם הוא שעות בודדות. אין דבר שהחמ"ל לא מסוגל להשיג. הפעילות מנוהלת בידי צעירים שבימי שלום רחוקים מעולמות לוגיסטיים וארגוניים. והראשים גדולים. ולא מפסיקים ליזום.
וריח של חזון גדול יש באוויר, כי כאן יש עוד משהו שצריך לדבר עליו: אני מקווה שלא אתבדה, אבל מצבור האנרגיה העצום שגיליתי השבוע בין חדרי המתנדבים יהיה הבסיס לתיקון הגדול ביחסי חרדים וחילונים בישראל. האם זה יקרה בגלל אלפי המנות והציציות והאפודים? לא. זה יקרה בגלל ההצהרה העזה כל כך שמתנוססת מעל לכל הפעילות הזאת, שאומרת: אנחנו חלק מהאירוע הזה, ואנחנו גם נעשה את זה בצורה שבה לא יהיה אחד שלא יידע שאנו חלק ממנו.
הצעירים האלה, נטולי ההכשרה הלוגיסטית, שעד לפני שבועיים עוד "התגלגלו פה ממיטה למיטה", כמו שהורינו היו אומרים, הרימו בתוך שבוע מפעל מעורר גאווה שאי אפשר לא להצדיע לו
ילדים חרדים, צילום: גדעון מרקוביץ'
אני שייך לאלה שיודעים שהציבור החרדי תמיד היה חלק מהחוויה הישראלית, רק שבצוק העיתים, ובצל הסכסוך הבלתי נגמר שלו עם החילוניות, נגזר עליו להתבצר ולהידחק לפינות של עוינות. באה פעילות כזו וצועקת דבר פשוט: בואו נפריד. הסכסוך הוא סכסוך, אבל אנחנו חלק בלתי נפרד. זוהי לא רק פיסת אנרגיה של התעוררות, זוהי אמירה יסודית שיש להיאחז בה ולמנף אותה.
היא אומרת: נמשיך לריב בעוז - אבל מבפנים, לא מבחוץ.
תודה לכם, אהובים, תמשיכו בכל הכוח. כשייכתבו דברי הימים השחורים האלה, כל מנה ומגן ברך ששלחתם במסירות יזכו לאזכור של כבוד.
