את "חרבות ברזל" הסתמי ראוי להחליף ב"קיר הברזל" ההיסטורי הז'בוטינסקאי, מכיוון שקיר הברזל ספג מכה קשה המחייבת שיקום משמעותי.
כל עם מעצב לעצמו מונחים, שבאמצעותם הוא זוכר אירועים מכוננים ובעלי השפעה היסטורית ארוכת טווח. האסלאמיסטים הנאצים יבחרו את המונח המתאים להם, אבל אנחנו חייבים להשפיע על הבחירה. מונח אפשרי הממצה והמבטא את מה שישראל אמורה לעשות בשבועות הקרובים: כארת'ה 2023 (מבטאים כארית'ה). כארת'ה, כך למדתי מד"ר מוטי קידר, הוא אסון, פורענות, מונח מסביבת הקטסטרופה. ואם זה מצלצל לכם כמו השורש כר"ת, אתם לא טועים.
פקודת המבצע לצה"ל, במשפט אחד, צריכה להיראות כך: עליכם להנחית מכה כה איומה, שתגרום לפלשתינים להשתמש במונח "כארת'ה 2023". המונח חייב לתפוס מקום שווה ברשימה לצד אחיו ההיסטוריים: נכבה 1948 ונכסה 1967, המשקפים טראומה לאומית היסטורית.
חיות הג'ונגל צופות במתח בתגובה של דיירי הווילה, שנפגעה באופן חסר תקדים מאז הוקמה לפני 75 שנים כווילה בג'ונגל. החיות מכירות את מגוון סוגי הפגיעות והתגובות מהעבר, ומבינות היטב שאנחנו באירוע אחר:
ההיקף חסר התקדים של הנופלים, הנרצחים והפצועים ביום אחד; העובדה שהמונים מהם אזרחים חסרי ישע, ובהם זקנים, נשים וילדים; הברוטאליות של ההתעללות, הרציחות והחטיפות - כל אלה הפכו את האירוע לשונה. זו לא רק הפגיעה הנוראה אלא ההשפלה, שבסביבה חייתית אכזרית עלולה להידרדר לבעיה קיומית. חיות הג'ונגל צופות ובוחנות אם דיירי הווילה שוב יספגו ויגיבו בחוסר התאמה משווע לכללי המשחק בג'ונגל, או שהפעם יתעשתו.
מיטוט שלטון חמאס הפך למטרה ברורה ומובנת מאליה שיש להשיג, אבל זה לא יספיק. הדרך שבה זה ייעשה חשובה הרבה יותר. הצריבה והחריטה בתודעה חייבות להיות ברמה היסטורית, כזו שתחייב אותם, בלית ברירה, להמציא מונח חדש לצד הנכבה והנכסה. כארת'ה. לא פחות.
והתודעה נמצאת בפרטים: קילומטרים מרובעים רבים, שטוחים ומיושרים, שהיו פעם שטח בנוי במרכזי עזה, רפיח וחאן יונס עם תמונות של לפני ואחרי. בלי "הקש בגג" ואזהרות מוקדמות אחרות; תמונת הגוויות של כל ראשי חמאס, מקרוב, רצוי עם דגל ישראל ברקע; שיירות של עשרות אלפי אנשים נמלטים באימה ודורסים את הגדרות ברפיח לכיוון מצרים; סגר מוחלט ללא חשמל, מים ומזון, במקביל או בדירוג. לא חשוב הסדר. ושכולם ייזכרו בהפצצת דרזדן.
הקושי לבצע זאת גדול, אף שיש לנו כל היכולות לכך. הרצון לבצע קיים בציבור ובדרגים המסתערים, והוא ילך ויגבר ככל שיתפרסמו פרטי הזוועות. התמונות הנוראיות כבר משיגות את ההבנה בחו"ל, גם אם תהיה מוגבלת, על רקע מה שעוד ילך ויתברר ועל רקע אזרחי חו"ל שהיו חלק מהאימה.
מיטוט שלטון חמאס הפך למטרה ברורה ומובנת מאליה שיש להשיג, אבל זה לא יספיק. הדרך שבה זה ייעשה חשובה הרבה יותר. הצריבה והחריטה בתודעה חייבות להיות ברמה היסטורית, כזו שתחייב אותם, בלית ברירה, להמציא מונח חדש לצד הנכבה והנכסה. כארת'ה. לא פחות
הקושי יהיה בגלל המנהיגות הצבאית והפוליטית, האמורה לתת את ההנחיות ואת הפקודות המתאימות. לא ברור כמה מהם השתחררו מקיבעון העבר. יש חשש, אף שהקולות הנכונים כבר נשמעים, שגם לנוכח הזוועות נותרו בהם משקעים מההשתלמויות ומימי העיון שהועברו על ידי מומחים ל"אתיקה" ול"זכויות אדם" מכל מיני ארגונים ומכונים. הם למדו שם על ה"אוכלוסייה הבלתי מעורבת", ה"מתונים" (בניגוד לקיצוניים), "המציאות המורכבת" ועל "מלחמה לא סימטרית" ב"עצימות נמוכה". אלה ועוד רבים אחרים תורגמו למדיניות מטורפת של "דמוקרטיה הנלחמת עם יד קשורה לאחור": "מקל וגזר כלכליים", "סגר נושם", "איפוק הוא כוח", "הכלה", "הקש בגג" ועוד.
את החארטה המוכרת יש להחליף בכארת'ה. כל פקודת יציאה לקרב תסתיים בביאליק, בנקמת דם ילד קטן שעוד לא ברא השטן. 120 שנים לאחר קישינב ושירו של ביאליק, הפעלת הכוח הבלתי מידתית בעליל חייבת להימשך עד שבשיח הפלשתיני יופיע הדרזדן שלהם, הכארת'ה 2023.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו