משני צידי המגלומניה

לקראת יום כיפור, ומכיוון שהיתה שנה משוגעת, נזכרתי באגדה של רבי נחמן על השיגעון: "מעשה בסוס ופלומפ".

מה זה סוס כולנו יודעים. הפלומפ היא המשאבה שניצבה בימים עברו מעל לבאר, ושפתח הצינור שלה ודאי מזכיר ברז בן ימינו. מצוידים בידע הזה, הנה התקציר שלי (המקור מופיע באתר הנפלא "זושא - מגלים את הסיפור החסידי"):

שדון מוכר במחיר מציאה סוס משובח לאדם פשוט, שלא מאמין בשדים וביכולתם להתל בנפש האדם. האיש מבין שזו ההזדמנות שלו "לעשות מכה", ומתחיל להסתובב בשוק ולהציע את הסוס למכירה. כל מי שהוא פוגש מסכים לשלם יותר מקודמו, ולכן הוא לא מוכר את הסוס וממשיך להסתובב. בסוף המחיר מאמיר עד כדי כך שרק המלך יוכל לעמוד בו.

האיש עוזב את השוק ומוביל את סוסו לארמון. המלך מתלהב מהסוס הנהדר ומציע סכום אסטרונומי, אבל האיש חושב לעצמו: "אם סך כזה מציע לי המלך - בוודאי שווה סוסי כפליים גם מכך", ועוזב את הארמון מבלי לבצע את העסקה.

בדרך עוצר האיש ליד הבאר כדי להשקות את הסוס, ואז קורה הבלתי ייאמן: הסוס קופץ ראש אל תוך הפלומפ - ונעלם בתוכה.

מהרגע הזה מתיישב האיש מול הבאר ומציץ לתוך לוע המשאבה. מדי פעם נדמה לו שהוא רואה את ראש הסוס מנסה לצאת ממנה, ואז הוא צועק: "הנה הוא, הנה הוא!". "הנה מי?", שואלים העוברים והשבים. "הסוס שלי - הוא קפץ לתוך הפלומפ!".

מובן שכולם רואים בו משוגע.

סוג השיגעון שעליו מצביע הרבי נחמן באגדה הזו הוא המגלומניה, או המחשבה שהמציאות תסתדר בדיוק - אבל בדיוק - כמו שאנחנו רוצים.

בתשפ"ג היינו שבויים בין שני סוגים של מגלומנים כאלה, ובשבוע שעבר הבנו ששניהם גם רואים בנו - הזרם המרכזי של העם בישראל - קלגסים גסי רוח, שגסותם מונעת מסוס נהדר לזנק מתוך הפלומפ ולהביא מזור לכל סבלותינו.

מי הם המגלומנים האלה? הנה שניים לדוגמה: חבר הכנסת ישראל אייכלר יושב מול הפלומפ ומחכה שיזנק משם המשיח. מי שמעכבים את ביאת המשיח, לשיטתו, הם הציונים - "אלילי הכוח", כלשונו - כלומר רוב עם ישראל, שרוצה לחיות במדינה יהודית שאחרי 2,000 שנות גלות מעמידה מול אויביה גם טנקים, ולא רק תפילות ומצוות.

בתשפ"ג היינו שבויים בין שני סוגים של מגלומנים כאלה, ובשבוע שעבר הבנו ששניהם גם רואים בנו - הזרם המרכזי של העם בישראל - קלגסים גסי רוח, שגסותם מונעת מסוס נהדר לזנק מתוך הפלומפ ולהביא מזור לכל סבלותינו

מן העבר השני, גם פרופ' שקמה ברסלר יושבת מול הפלומפ ומחכה שתזנק ממנו הגאולה שלה - כלומר ממשלת שמאל על־מלא. וגם כאן, מי שמתנגד לה, כלומר רוב עם ישראל, שזוכר את ימי אוסלו המדממים ולא מוכן לחזור אליהם, זוכה להיקרא "נאצים", ביטוי שהיא אמנם התנצלה עליו, אבל קו המחשבה המגלומני שעומד מאחוריו ושמנרמל בין השאר את ריסוק הצבא לא זז מילימטר.

וביניהם - אנחנו. רוב העם. המרכז־ימין או המרכז־שמאל הציוני. אנחנו עוברי האורח באגדה.

אנחנו יודעים שמי שיושב מול הפלומפ וצועק "הנה, הנה, אוטוטו..." הוא מגלומן. אבל איכשהו, אף שברור לנו שאין שום סוס, נתנו השנה לאדמו"רים ברסלר ואייכלר את מושכות המדינה היחידה שלנו.