צום וסליחות - אנחנו ושכנינו

צום גדליה, שאותו אנו מציינים היום, בא לציין שבר בתולדות עם ישראל - את רצח גדליהו בן אחיקם, נציב יהודה בימים שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, שהוביל לסופו של היישוב היהודי בימי בית ראשון בארץ ישראל.

הצום הוא אחד מארבעה ימי צום ואבל שנקבעו על חורבן בית המקדש ועל היציאה לגלות: תשעה באב, היום שבו נחרבו שני בתי המקדש; עשרה בטבת, היום שבו החל המצור על ירושלים; י"ז בתמוז, היום שבו הובקעו חומות העיר; ולבסוף - צום גדליה.

צום גדליה נופל בתקופה העומדת ביהדות בסימן של חשבון נפש, בקשת סליחה ועשיית דין. תחילתה עוד עם בוא חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, והמשכה בראש השנה, יום הדין, שבו נפתחים עשרת ימי התשובה המביאים אותנו עד ליום הכיפורים. אף יום זה מבטא בימינו את החיבור בתודעה ובזיכרון שבין דת למדינה, בין יום המועד הדתי לבין השבר הלאומי שחווינו כולנו לפני 50 שנה, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים.

לראש השנה וליום הכיפורים יש משמעות גם באסלאם, שמקורותיו ושורשיו מצויים ביהדות. צום העשורא ביום העשירי בחודש מוחרם (החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי) היה הצום הראשון שעליו הורה הנביא מוחמד. הוא קיווה בכך לגייס לצידו את יהודי חצי האי ערב, אך משאלו סירבו לקבלו כנביא - הוא ביטל את צום העשורא ואת עיבור השנה (הוספת חודש ללוח השנה אחת לכמה שנים), ובכך ניתק את לוח השנה המוסלמי מזה היהודי, וגם הביא לכך שהחגים המוסלמיים לא חלים בעונה קבועה בשנה.

העשורא נותר יום בעל חשיבות בעיקר בעולם השיעי, המציין בו את השבר שחוו השיעים עם רצח מנהיגם, האימאם חוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מוחמד ובנו של הח'ליף הרביעי עלי בן אבי טאלב. בעשורים האחרונים, ובעיקר בצל המהפכה באיראן, הוא הפך מיום של אבל וחשבון נפש ליום של הפגנת כוח ושל אלימות. שיאו בתהלוכות אבל, שבמהלכן מצליפים הצועדים בעצמם עד זוב דם.

לעומת זאת - ראש השנה המוסלמי, היום הראשון לחודש מוחרם, הקודם לעשורא, אינו חג דתי, הגם שבדומה לראש השנה האזרחי, הוא יום חופש שאותו מציינות חברות מוסלמיות רבות בחגיגות ובאירועים משפחתיים.

חודש הצום באסלאם נקבע בידי מוחמד בחודש רמדאן, החודש התשיעי בשנה המוסלמית. לפי המסורת, הנביא מוחמד קיבל במהלך חודש זה את הקוראן מידי המלאך גבריאל, ובאותם הימים לא אכל ולא שתה מזריחת השמש ועד לצאת הכוכבים.

רמדאן הוא חודש של צום, של התבוננות פנימית ושל קרבה אל האל. הוא מתאפיין ב"התחזקות" דתית ובהקפדה יתרה על המצוות, גם בקרב מי שלא נתפסים "דתיים". אלא שכמו בעשורא, גם רמדאן הפך עם השנים מחודש של רחמים ושל הטפה לשלום בין המאמינים לחודש העומד מבחינתם של רבים בעולם האסלאם בסימן של "ג'יהאד", מלחמת הקודש בכופרים.

צום גדליה נופל בתקופה העומדת ביהדות בסימן של חשבון נפש, בקשת סליחה ועשיית דין. תחילתה עוד עם בוא חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, והמשכה בראש השנה, יום הדין, שבו נפתחים עשרת ימי התשובה המביאים אותנו עד ליום הכיפורים

"מלחמת רמדאן" הוא אחד מהשמות בעולם הערבי למלחמת יום הכיפורים, שפרצה בימי חודש רמדאן, שחל אז באוקטובר 1973. ואילו כיום אנו עדים למפגנים של אלימות וטרור במהלך ימי החודש, ואלו נעוצים בלהט דתי המגיע לנקודת רתיחה בהשראה של הטפות והסתה של אנשי הדת.

בעולם השיעי, המונהג בידי איראן, מקיימים ביום השישי האחרון של חודש רמדאן את "יום ירושלים" - יום של מפגן שנאה לישראל, שבו קוראים המפגינים ואנשי הדת הנואמים בפניהם להשמדתה של "הישות הציונית".

האסלאם והיהדות קרובים זה לזה, ולא לחינם מכנים אותם "הדתות האברהמיות" - המשותף להם הוא האמונה באב המשותף הקדום, אברהם. אך החיבור בין הדת לבין פוליטיקה של הקצנה ושל ג'יהאד בעולם האסלאמי של ימינו, מרחיק ויוצר תהום קשה לגישור בין בניו של אברהם.