המתקפה הדמוגרפית של בג"ץ

מהומות האריתריאים מדליקות נורת אזהרה. הסבל של תושבי שכונות הדרום בתל אביב זועק לשמיים. סנגורי המהגרים השתדלו לשכנע אותנו שהם פליטים ראויים להזדהות, וכך להסיח את דעתנו מסבלם של ישראלים שהם עצמנו ובשרנו.

זו מסחטת דמעות מניפולטיבית. מביש ששכחנו בגללה את עניי עירנו. אבל זה לא רק עניינם של תושבי דרום תל אביב. הם הנפגעים בחזית דמוגרפית הנוגעת לכולנו. ישראל מאוימת בהצפת מהגרים, שוחרי פרנסה או בורחים ממלחמה.

הגירת האריתריאים והסודאנים היא רק יריית פתיחה. ישראל מוקפת מדינות כושלות, העלולות "לשלח" אלינו גלי מהגרים. סוריה היא גיהינום שפלט מיליוני מהגרים. אפשר לחשוב על מצבים שמיליונים ינסו להתפרץ משם אל תוך ישראל. לבנון נרקבת. בהחלט ייתכן שתתפרץ שם עוד מלחמה עם שחיטות המוניות ומנוסה רבתי לתוך ישראל. זו זוועה שעלינו להביא בחשבון לנוכח הסכסוכים בין הסונים לשיעים וסכסוכים אחרים בסוריה ובלבנון, ואולי גם בעיראק, שאף היא פלטה כבר המוני מהגרים.יש מידה של סכנה כזאת גם מצד שכנותינו האחרות, ירדן ומצרים. היציבות לכאורה של ירדן, מדינה כושלת כלכלית וחברתית עם מתיחויות שבטיות חריפות, היא מראית עין מטעה.

גם סוריה נראתה יציבה מאוד ביד הברזל של משפחת אסד, עד 2011. "יציבות" משטר א־סיסי נראית יותר כמו שקט שלפני הסערה. מצרים היא מדינה תת־מתפקדת, וגבולה עם ישראל הוא גם גבול ישראל־אפריקה, על שלל מדינותיה הכושלות שמהגרים בורחים מהן בהתמדה בשנים האחרונות. ככל שתהיה תקווה לגונבי הגבול להשתקע בישראל, בחסות ארגוני זכויות האדם ובג"ץ, כך יש מקום להניח שהגדר שנבנתה בגבול מצרים, או זו שתיבנה בגבולות אחרים, לא תעמוד בפרץ. ועוד לא אמרנו דבר על טיפוח הגירת פלשתינים לתוך ישראל ב"איחוד משפחות", שבג"ץ מחזיק כחרב מתנוססת מעלינו.

בהרכבו הנוכחי, אין ספק שהוא יפתח להם את השערים.נדרש עיוורון גיאופוליטי ואסטרטגי כדי לא להבחין באיומים החמורים הנשקפים לנו במצב עניינים כזה. עיוורון שכזה בדיוק הפגין בג"ץ בשורת הפסיקות שלו, ששללו מהכנסת ומהממשלה את היכולת לדחוק מסתננים אל מחוץ למדינה.

חוק השבות קובע שבישראל מתקיימת אפליה מתקנת במדיניות ההגירה, שמטרתה לייחד לעם היהודי מקום מסוים משלו, לא גדול, על פני כדור הארץ. בג"ץ בפסיקותיו מבטל את עיקר מגמתו של חוק השבות

זהו מקרה מובהק של סמכות יתרה בידי מי שאינם נושאים באחריות. הם יחליטו, ואחריהם המבול. אין לצפות משופטים לגלות יכולת הערכה אסטרטגית - הם לא הוכשרו לתפקיד הזה, שאינו תפקידם (אף שמשפטנים סבורים שהם מומחים לכל); וזו סיבה חשובה לשלול מהם את הסמכות האחרונה לקבוע מה תהיה מדיניות ההגירה של ישראל.בבג"ץ יש שופטים המחזיקים בהשקפת עולם המייחסת למהגרים "זכויות טבעיות" להשתקע בישראל.

התפיסה שלהם מעקרת למעשה את ההיגיון של חוק השבות, שהוא־הוא החוק המכונן של ישראל, יותר מכל חוקי היסוד. חוק השבות קובע שבישראל מתקיימת אפליה מתקנת במדיניות ההגירה, שמטרתה לייחד לעם היהודי מקום מסוים משלו, לא גדול, על פני כדור הארץ. בג"ץ בפסיקותיו מבטל את עיקר מגמתו של חוק השבות.יתרה מזאת, מדיניות ההגירה ששופטים בבג"ץ כופים עלינו מעקרת לא רק את חוק השבות, אלא גם את עצם מושג האזרחות.

הרי אזרחות משמעה בעלות משותפת על מדינה, ואם כל אחד יכול להיכנס אליה, פירוש הדבר שמעשית, בחשבון אחרון, אין למדינה בעלים־אזרחים. אזרחיה הם בעצם נתינים, והיא הפקר לכל המתפרץ אליה.המתקפה המתמשכת של בג"ץ על חוקי ההגירה היא חלק אינטגרלי ממתקפתו על ריבונות העם.

מצד אחד, מערערים על יכולת העם לחוקק ולמנות ממשלה באמצעות נציגיו בכנסת; מצד אחר, מכרסמים דמוגרפית באחיזתו בארצו ובאזרחותו. זו עניבת חנק שאנחנו חייבים לשחרר.