הכרה במדינה תפחית אלימות

התנהגות קבוצות אנושיות מורכבת מאמונות ומדעות לצד נורמות התנהגות. "מיתוס וריטואל" קראו לזה חוקרי דת, "נומוס ונראטיב" כינו זאת חוקרי חוק. קשה, עד בלתי אפשרי, להשפיע על הצד המעשי של תרבות מבלי להשפיע על הצד ההגותי, ולהפך. למאמצים המוכרים להפחית את האלימות בחברה הערבית בישראל חייב להתלוות מאמץ חינוכי, שיכלול לגיטימציה לקיום ישראל כמדינה יהודית שחוקיה דמוקרטיים.

ההיסטוריה היהודית מלמדת ששינוי חברתי כרוך ברענון התפיסות הרוחניות והפרקטיקות גם יחד: המקובלים והחסידים עסקו בתיאור הספירות והאלוקות לצד חידוש מנהגים שונים; הרב שמשון רפאל הירש כתב פירוש לתורה כדי לבסס את שיטת "תורה עם דרך ארץ"; פרופ' דב שוורץ הראה שאנשי הציונות הדתית כוננו תפיסה של אימננציה אלוקית לתיקוף המאמצים הטבעיים להבאת הגאולה.

גם הציונות החילונית נתנה פשר מחודש למורשת: ביאליק ביטא זאת במאמרו "הלכה ואגדה", ופרופ' דוד אוחנה הדגים בהצגת המשיחיות החילונית של בן־גוריון כתיאולוגיה פוליטית. חזון ומעש באים כאחד.

לפיכך, סביר שהכשל בנרמול יחסים עם הפלשתינים קשור בבחירת מערכת החינוך הפלשתינית להימנע מחינוך לשלום, ובהדגשת שלילת הלגיטימציה לקיום מדינה יהודית. דוח של מרכז המחקר של הכנסת סקר את ספרי החינוך ברשות ומצא שבחלקם יש "ביטויים של שנאה ושל דמוניזציה כלפי ישראל, כלפי התנועה הציונית וכלפי היהודים" לצד "קריאות למאבק אלים בישראל". אי אפשר לכונן שלום בלי לחנך לכך.

כוחות הביטחון לא יפתרו את האלימות, ולא יספיקו גם צעדים להגברת השוויון החוקי והחברתי. כינון חברה שומרת חוק תלוי בהכרה בלגיטימציה של החוק. אכן, רבים מהערבים אזרחי ישראל מכירים במדינה ובחוקיה, ומשתלבים בשוקי התעסוקה, ההשכלה והתרבות. אולם, בחירת מוסדות חינוך ותרבות ערביים להימנע מהנכחת סמלי המדינה וחיזוק ההזדהות איתה, לצד הדגשת הזהות הפלשתינית ללא הסתייגות פומבית מהטרור הפלשתיני, עשויות לתרום לתודעה שלפיה לחוק הישראלי אין תוקף. מכאן קצרה הדרך לפשיעה נוראית.

איני מצפה שהערבים אזרחי ישראל יראו במדינה הציונית את גאולתם. אפשר ללמוד מהציבור החרדי. יש הרואים במדינה "מעשה שטן", ויותר רווחת התפיסה שלפיה המצב הוא "גלות ישראל ביד ישראל". לשתי התפיסות משותפת ההנחה שמדינת ישראל אינה המציאות הטובה ביותר, והמציאות המשיחית תהיה טובה בהרבה. גישה זו מבינה שעד הגאולה הראויה, המדינה היא הפתרון. ובשפה דתית: האל שישלח את המשיח הוא האל שנתן לבינתיים את הרשות למדינת ישראל להתקיים. ראוי לתרגם תפיסה זו לשפת התרבות של הערבים אזרחי ישראל.

לסיכום, מוסדות המדינה נדרשים להעניק שוויון חוקי, והחברה היהודית קרואה לנהוג בשוויון חברתי, אך המפתח החינוכי נתון בידי החברה הערבית ומוסדותיה. האם הערבים אזרחי ישראל יחנכו ליחס של כבוד למדינה היהודית ולחוקיה? כמאמין באדם, אני מקווה שהתשובה חיובית.