נסראללה "נובח" אבל גם "נושך"

באיום שהשמיע שר הביטחון יואב גלנט "להחזיר את לבנון לתקופת האבן" אין ממש. לכן אין בו די כדי להרתיע את מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה.

לא רק משום שספק אם ישראל תממש את איומיה ו"תלך עד הסוף"; ספק רב יותר אם העולם, ובייחוד בעלת בריתנו ארה"ב תעניק לנו יד חופשית להחריב את לבנון, אלא משום שלבנון חזרה "בכוחות עצמה" - מעשה ידי הלבנונים להתפאר - לתקופת האבן, והיא כיום מדינה כושלת, פושטת יד ורגל.

מי שנחשבה בעבר ל"שווייץ" של המזרח התיכון חוותה בעשור האחרון קריסה כלכלית שדירדרה את מרבית תושבי המדינה, אלו שעוד נותרו בה, אל מתחת לקו העוני.

יתרות מטבע החוץ אזלו ולממשלה הלבנונית אין דולרים לממן יבוא של מוצרי יסוד, מזון ונפט. החנויות ריקות, אספקת החשמל והמים מקרטעת, ושירותי הבריאות, החינוך והרווחה אינם מתפקדים.

העולם אינו מזדרז לבוא לעזרתה של לבנון. הן מפני שהוא חושש שמנהיגיה המושחתים ישלשלו את הכסף שיקבלו לכיסיהם הפרטיים, והן משום שלבנון איננה רק מדינה כושלת אלא גם מדינה מצורעת, בשל נוכחותו של חיזבאללה על אדמתה.

לכאורה משבר כלכלי אמור להוות גורם מרסן המדכא את יצר ההרפתקנות ומבטיח איפוק ושיקול דעת. אבל במזרח התיכון ההיגיון כידוע עובד אחרת. כשהכל הרוס - אין מה להפסיד, ולעיתים ה"קפיצה אל הבלתי נודע" היא הדרך להיחלץ ממבוי סתום ומלחצים מבית.

נסראללה עצמו הודה בכך באחד מנאומיו, כשלגלג על איומיה של ישראל להותיר את לבנון בחשיכה. "אצלנו", הוא הסביר למאזיניו, "ממילא אין חשמל, ולכן איש לא יתרגש אם נשב בחשיכה כמה ימים, ולעומתנו הישראלים מפונקים והם לא יעמדו אפילו בהפסקת חשמל של כמה שעות".

נראה אפוא שטועה מי שבונה אצלנו על כך שהמשבר הכלכלי בלבנון ירסן את נסראללה, וטועים גם הסבורים שבאיומים על החרבת לבנון יהיה כדי להרתיע אותו.

ובכלל, יש להודות, ובמיוחד בשנה שבה אנו מציינים 50 לפרוץ מלחמת יום הכיפורים, שהרתעה היא מונח מתעתע. נסראללה יכול לחשוש ממלחמה כוללת, אבל בו בזמן לדחוף לחיכוך צבאי ואלים עם ישראל דוגמת סבבי הלחימה שלנו עם הפלשתינים. לבד מכך, על אובדן ההרתעה לומדים בדרך כלל בדיעבד, כפי שלמדנו אנו בצהרי 6 באוקטובר 1973, באיחור של שנה, שהמצרים כבר אינם מורתעים מעוצמתו של צה"ל.

ההתרעה למול חיזבאללה נסדקה עוד באביב 2014, כשלראשונה מאז מלחמת לבנון הראשונה הניחו אנשי הארגון מטען חבלה לסיור של צה"ל בהר דב.

ישראל, למותר לציין, נמנעה מלהגיב. מאז נסראללה אינו מהסס לפעול בכל פעם שהוא חש כי יש צורך להרתיע את ישראל, ולאחרונה גם בכל פעם שהוא מזהה הזדמנות לפעול בלי לחשוש לתגובה של ישראל. ובינתיים מי שמורתעת היא ישראל, המדברת גבוהה־גבוהה ומאיימת להשיב את לבנון אל תקופת האבן אבל בפועל יושבת בחיבוק ידיים למול הארגון.

נראה שהיא סבורה כי לה יש מה להפסיד יותר מאשר לחיזבאללה. עם זאת, דברי הרהב של נסראללה מלמדים שהוא חי את העבר ומאמין כי מלחמת לבנון השלישית תהיה שידור חוזר של מלחמת לבנון השנייה - ירי של מטחי טילים שיורידו את ישראל על ברכיה. האיומים הנשמעים מצידה של ישראל מלמדים שכך הוא המצב גם אצלנו, וכי ישראל נערכת למלחמה הקודמת - מתקפות מסיביות מן האוויר שיגבו מחיר כבד מחיזבאללה ומתומכיו ויכוננו מחדש מאזן אימה משתק השומר על השקט לאורך הגבול אבל גם מאפשר לחיזבאללה לשגשג בלבנון.

ובקיצור, נסראללה "נובח" אבל גם "נושך", וכדאי לכן שבמקום חילופי מהלומות מילוליות תתמקד ישראל בהכנה ובהיערכות לרגע האמת אם יבוא, והפעם במטרה להכריע את המערכה ולא רק לחזות בשידור חוזר של המלחמה הקודמת.