טרם נמוגו ענני ההפצצות, וכבר אופנת ההשוואות מתחדשת. מי בזיכרון טרי מ"צוק איתן" ומי מ"מבצע מוקד", מי מ"חומת מגן" ומי מ"מלחמת יום הדין". חבר לוחש לי מדי פעם, "חבל על הזמן, תמיד היה מצבנו טוב יותר". בשבועיים הקרובים יחולו כמה ימי זיכרון למלחמות ולמבצעים, למשל: ב־5 ביוני - 54 שנים למלחמת ששת הימים, ב־6 ביוני - 39 שנים למבצע/מלחמת שלום הגליל, וב־7 ביוני - 40 שנים למבצע "תמוז", השמדת הכור בעיראק ועוד רבים.
האם ההשוואות מתבקשות? האם ישנם בהכרח קווי דמיון ברמת המוכנות המודיעינית־הצבאית? האם ניתן היה למנוע אותם בסיוע "מטרייה מדינית", וכמו באופנה המתגלגלת, האם "הופקו הלקחים"? אתמקד באחד, כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים. מוריה קור כתבה כאן השבוע (23.05) כי "צה"ל 2021 לא היה משחרר את הגולן". קור מספרת על כך שאנשי הקיבוצים שעל שפת הכנרת "ירדו לירושלים", והבהירו שזאת הזדמנות לכבוש את רמת הגולן ולשחרר אותם משנים של הפגזות. "שום שר לא נותר אטום מול פניהם של אימהות ותינוקות במקלטים, כי זה לא עניין של ימין ושמאל".
אכן, כשיש ממשלת "ליכוד לאומית" מקיר לקיר כמעט, אין באמת ימין או שמאל. כך על הנייר. בהיותי ילד בן 8, הצטופפנו ארבע משפחות בתוך "מקלט", שבצורתו החיצונית דמה לאיגלו מבטון ועליו עפר ואבן בזלתית. החל מהיום השני של המלחמה, המושב הגלילי ספג מטחי פגזים ללא הפסקה, עד לכניסת השבת ביום החמישי. 48 מושבים, קיבוצים וערים נפגעו בהפגזות. מאחורי הקלעים היתה הדרמה האמיתית. לסורים, לאחר ששמעו על התבוסה המצרית בחזית הדרום ועל כיבוש "הגדה המערבית" מידי הירדנים, לא היתה כל כוונה לבצע פלישה לכיבוש הגליל.
ישראל הרשמית, לפחות, לא התכוונה לכבוש את הגולן. "זה יקומם נגדנו את כל העולם", אמר זלמן ארן בוועדת חוץ וביטחון. ומי תמך בעמדתו? נציגי המפד"ל בוועדה, חיים משה שפירא וזרח ורהפטיג. כזו היתה גם עמדתם בעניין כיבוש ירושלים. כן, ממש כך. משה דיין, שר הביטחון הטרי, מינוי בסיוע "דעת הקהל", התנגד בתקיפות לכיבוש בנימוקים כבדי משקל כמו האיום בהתערבות של בריה"מ, הקשיים המבצעיים בכיבוש ללא סיוע אווירי ותותחני שנחלש, ויותר מכך: ישראל כבר כבשה די שטחים ערביים, ואינה זקוקה ליותר מזה.
לבסוף, לוי אשכול, ראש הממשלה ה"הססן" וה"גמגמן", היטה את הכף, בלחץ ראשי הקיבוצים וכמובן אלוף פיקוד הצפון דוד אלעזר. הקרבות היו מרים. ההרוגים רבים והפצועים עוד יותר. הקרבות העזים התמלאו מעשי גבורה וגם תקלות רבות, כיאה למלחמה. חלק מהכוחות עלו מאזורי יו"ש עייפים וסחוטים. חיל האוויר שאיבד כרבע מכוחו לא היה זמין "די הצורך", וכך הסיוע האווירי והארטילרי שאמור לרכך עמדות וביצורים היה חסר.
לימים לא רבים, התומכים הגדולים בנסיגה מרמת הגולן "תמורת שלום" ו"ניגוב החומוס בדמשק" היו אנשי הקיבוצים. כך שבהחלט "יש ימין ויש שמאל", גם ובעיקר במבצע "שומר החומות". טוב שרמת הגולן נכבשה, טוב שבעתיים שעזה הופצצה עד מוות ולא נכבשה. עכשיו נחזור להשוואות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו