הצעירים חזרו לרחובות עם דגל ביד, אחרי כמה שבועות שבהם הביטו מהצד. מובילים את המחאה יחד עם המילואימניקים, שבזה אחר זה, כמו קוביות דומינו, מודיעים שיפסיקו להתנדב למילואים. הם מבינים את המשמעות.
שומעים שהרמטכ״ל מעריך שבעוד יום הצבא לא יהיה כשיר. אבל הם לא מוכנים להיות נחמדים. לא מוכנים להתרפס לא בפני ראש הממשלה ולא בפני שריו ויועציו. הם משרתים, הם עובדים, הם משלמים מסים, והבינו שהם לא יכולים לרכוש דירה כי על גבם הם סוחבים כאלו שאינם משרתים. ונמאס להם.
את הטענה הם צריכים להפנות גם לאלו שהיו הראשונים שהגיעו לקפלן. בני הדור שגילם כגיל המדינה, פלוס מינוס עשור. הדור שלי. מתמידים להגיע לקפלן. נושאים דגלים ומצפצפים בזמבורות מחרישות אוזניים, אבל חלק ניכר מהאשמה למצב שנוצר מונח על כתפיהם.
הם לחמו במלחמות ישראל והיו מבוני המדינה. קלטו עלייה, הקימו תעשייה, חינכו דורות של תלמידים, שירתו והניחו את התשתית אשר עליה עומדת המדינה.
אלא שמדבר מרכזי אחד הם הפנו את מבטם. אולי מעצלות, אולי מקוצר ראות ואולי מתוך אופטימיות שכפי שקלטנו מיליוני עולים, נוכל גם לנושא הזה. ולכן, לא ניסחו אמנה שתסדיר את היחסים בין חלקי העם. לא עיגנו את מגילת העצמאות בחוק.
לא דאגו שתהיה חוקה לישראל ובה חוקי יסוד שלא ניתנים לערעור. כל ממשלה כדררה את הכדורים לממשלה שאחריה. דיברו בשבח הדגל, האחדות, שראוי לחוקק חוקה לישראל, אבל לא עשו דבר. לא הבינו את השינוי הדמוגרפי אשר מוביל לשינוי באופי החברה.
לא העלו על הדעת, ששנים אחרי הקמת המדינה - ההשתמטות מהגיוס תעוגן בחקיקה, שתבטיח שתלמידי ישיבות לצד צעירים ערבים לא יגויסו, אבל גם לא יחויבו בשרות אזרחי.
הם לא דאגו שייקבע בחוק שלימודי ליבה הם חלק מתוכנית הלימודים לכל תלמידי ישראל. חילונים, חרדים, דתיים, בני כל הדתות. הם דיברו בינם לבין עצמם ואמרו שהדברים יסתדרו. שלא יכול להיות שהם לא מבינים שזה לטובתם. שלא יכול להיות שלא ירצו השכלה, שתסייע להם לרכוש מקצוע שבאמצעותו יוכלו לפרנס את משפחותיהם וילדיהם. ולא ניסו להוריד את המחיצות ולהידבר.
וכעת, על רקע הרצון לבצע הפיכה משפטית שתוביל לשינוי משטרי, הכל צף ועולה ומתפוצץ לכולנו בפרצוף. הם הבינו ראשונים את גודל המשבר ומילאו את קפלן. ואחריהם הגיעו הצעירים שהמציאות דפקה להם בחלון.
כעת, מעבר לעובדה שיהיו חייבים לחדש את האמון, יהיו חייבים לשבת עם נציגי הדור הנכון הזה, ולשאול אותם איך הם רואים את הפתרון הנכון, שיבטיח שהם ימשיכו לחיות במדינה. להקים משפחות. לשלם מיסים ולראות בישראל את ביתם היחיד.
בין היתר, יהיו חייבים לפתוח את ההסכם המעוות עם החרדים ועם המגזר הערבי ולשנות את כללי הבסיס, ובראשם - שירות צבאי או שירות לאומי חובה. בחוק יסוד. אין קצבאות גורפות. ערך לימוד התורה יישמר, אך המספרים חייבים להשתנות.
הוא ישתנה, לא כי מישהו נגד לימוד התורה. הוא ישתנה כי זה צו השעה. כי הדור הנכון הזה לא ייתן לאחיו החרדים ולבני המגזר הערבי להישאר מאחור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו