זה האקלים, לא הגרעין

משבר האקלים עלול להיות המסמר האחרון בארון המתים של המזה"ת ולדון את תושביו לחיים של עוני ומצוקה • מחסור תמידי במזון ובמים, ולמציאות של חוסר יציבות פוליטית

גל חום ברומא, צילום: רויטרס

בשבוע שעבר פקד את אירופה גל חום שכמותו גם זקני היבשת אינם זוכרים. באיטליה ובספרד נשברו שיאים ונרשמו טמפרטורות הגבוהות בכ־10 עד 15 מעלות מהממוצע לתקופה זו של השנה. החום שיבש את שגרת החיים, שיתק את הפעילות הכלכלית, הבריח תיירים - וגרוע מכך, הותיר אחריו עשרות נפגעים.

אלו מצטרפים ליותר מ־60 אלף איש שמתו עד כה ברחבי אירופה, כך על פי הערכות, בגלי החום של הקיץ שעבר והקיץ הנוכחי. טמפרטורות גבוהות במיוחד נרשמו גם בארה"ב, בסין ובדרום־מזרח אסיה, ולבסוף אף בישראל. אלא שעבורנו, ובעצם עבור העולם המערבי המתקדם, מדובר בשאלה של כניסה למרחב ממוזג ושתייה מרובה של מים כדי להימנע מהתייבשות.

אבל לא כך המצב ברחבי המזרח התיכון שסביבנו. במדינות המפרץ, בעיראק ובאיראן, נרשמו טמפרטורות המתקרבות לסף החום שבו מסוגל לעמוד גוף האדם. מתברר כי באזורנו טיפסו הטמפרטורות מעלה לאורך העשורים האחרונים באופן מהיר הרבה יותר מאשר בחלקים אחרים של העולם. מציאות שכזו, אם תימשך ותהפוך, כפי שחוששים המומחים, לתופעת קבע, עלולה להפוך אזורים נרחבים של המזרח התיכון לכאלו שבני האדם אינם יכולים לחיות בהם.

אבל גלי החום הם רק קצה־קצהו של הקרחון. התאיידות של מאגרי המים בשל החום הכבד, ובעקבות בצורות קשות שכמותן לא ידע האזור באלף השנים האחרונות, מביאה למחסור חריף במים לשתייה ולהשקיה, וממילא לקריסת החקלאות שעליה פרנסתם של מרבית תושבי האזור. המדבר והשממה שבים אפוא וכובשים אזורים שהיו מיושבים בידי בני אדם, היפוכה של המגמה באזור לאורך מאות השנים האחרונות.

לכך יש להוסיף את העובדה שהאוכלוסייה באזורנו מוסיפה לגדול בקצב מהיר. היקפה מוערך כיום בכ־500 מיליון נפש, פי חמישה ממספר תושביו של המזרח התיכון לפני 50 שנה. על פי הערכות, היא תוסיף ותגדל לכ־750 מיליון נפש בשנת 2050.

גם בתנאים אופטימליים תתקשינה מדינות האזור לספק את צורכי האוכלוסייה המתרבה במהירות, לא כל שכן כשמדובר במדינות נחשלות, נעדרות תשתית כלכלית וטכנולוגית, ומה שחמור יותר, מדינות הנשלטות בידי משטרים דיקטטוריים ומושחתים, העסוקים במאבקי שרידות מבית ובמריבות עם שכניהם.

משבר האקלים הוא אפוא סכנה קיומית לשלום האזור לא פחות מהתגרענותה של איראן, והוא עלול להיות המסמר האחרון בארון המתים של המזרח התיכון ולדון את תושביו לחיים של עוני ומצוקה, מחסור תמידי במזון ובמים, וממילא גם למציאות של חוסר יציבות פוליטית, סכסוכים ומלחמות בלתי פוסקות.

גם מדינות המפרץ העשירות לא תימלטנה מגורל שכזה, הן בשל תנאי מזג האוויר הקיצוניים שישררו בהן והן משום שהנפט - המהווה בסיס לקיום ולשגשוג שלהן - עתיד לאבד מחשיבותו וממשקלו בכלכלה העולמית.

לישראל ידע וניסיון וגם טכנולוגיות מתקדמות שבאמצעותן היא יכולה לתרום ואפילו להושיע את שכניה מפני האסון העתיד ליפול על ראשם. אלא שרבות ממדינות האזור - סוריה, לבנון, עיראק, סודאן ולוב - כבר קרסו או מצויות בהליך מתקדם של קריסה, ובכל מקרה הן עסוקות עדיין במלחמות העבר ולא באתגרי העתיד.

מי שצריכה לדאוג לצידה של ישראל מהשלכות משבר האקלים על המזרח התיכון היא אירופה, שכבר עתה מתמודדת בלי הצלחה עם גלים של מהגרים, שרק ילכו ויגברו. המהומות שפקדו את צרפת בחודש האחרון הן הוכחה לכישלון של המאמץ האירופי ובוודאי זה הצרפתי לשלב את אוכלוסיית המהגרים, גם מקרב בני הדור השני והשלישי, במרקם החיים במדינות היבשת, ואין להניח שמציאות זו תשתנה בעתיד.

וכך יוסיף המזרח התיכון לייצא את בעיותיו אל העולם שסביב לו, גלי מהגרים נעדרי תקווה לעתיד טוב יותר המעניקים רוח גבית לקיצוניות אסלאמית ולטרור.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר