עבור האופוזיציה - הכל סביר

עד לפני שבוע וחצי מעטים במדינה ידעו בכלל על קיומה של עילת הסבירות, או תהו על חשיבותה. היום נדמה כי היא מהווה את העיקרון החשוב ביותר להמשך קיומה של מדינת ישראל. כיצד הגענו למקום הזה?

בעבר, עילת הסבירות היתה נושא לדיון בעיקר בקרב אקדמאים ומ שפטנים. אם נסתכל על "ויקיפדיה" כמדד לחשיבותו של נושא - מאז הקמת הממשלה הנוכחית גדל אורכו של הערך ב־75%. לפני הממשלה הנוכחית זה היה ערך מנומנם ויבש, ואחרי הקמת הממשלה בוצעו בו מאות פעולות עריכה. מה שנקרא - משהו התעורר.

כדי להבין מהי עילת הסבירות, עלינו ללכת למונח מרכזי יותר: שלטון החוק. הרעיון שהאזרחים חיים תחת חוק, ולא תחת החלטות שרירותיות של שליט כלשהו. כבוד השופט אלכס שטיין תיאר את שלטון החוק כך: "כולנו מרכינים את ראשינו בפני הדין, ואילו הדין אינו מרכין את ראשו בפני איש".

עמודי התווך של שלטון החוק כוללים: כלליות (החוק חל על כולם באופן שווה), פומביות, היעדר רטרואקטיביות, פשטות, אחידות ועקביות. בשפה פשוטה - אזרח קם בבוקר ויודע שאסור להעלים מס, שאסור לרצוח ושעל חניה באדום לבן משלמים קנס. האזרח יודע שזה החוק שחל אתמול ושיחול מחר, ושאם המחוקק ישנה חוק - אז החוק החדש יהיה כללי ופומבי ופשוט ואחיד ועקבי.

דיקטטורה חיה בניגוד לשלטון החוק, כי הדיקטטור הוא מעל לחוק. חוקים יכולים להשתנות מיום ליום, אדם יכול להיעצר על עבירה שחוקקה יום קודם, או שחלה רק על אנשים מסוימים. תחת שלטון החוק, אדם שומר חוק יהיה אדם חופשי. בהיעדר שלטון חוק, גם אדם שומר חוק חי בפחד מהחוק.

ברוב העולם החופשי, שמירה על שלטון החוק נעשית באמצעות חוקה ובית משפט לחוקה. אם בארה"ב הקונגרס יאשר חוק המתיר חיפוש בבתים ללא צו, למשל, בית המשפט העליון יפסול את החוק בעילה של היעדר חוקתיות. אין עילת סבירות ברוב העולם.

באנגליה, בהיעדר חוקה, בתי המשפט נאלצו לייצר ולייצב שלטון חוק באמצעות פסיקה ושמירה על תקדימים. כשרשות שלטונית חרגה מהגבולות הסבירים של שלטון החוק, יכלה להתקבל עתירה נגד השלטון בעילת חוסר סבירות, בין השאר.

כאן בארץ ירשנו את עילת הסבירות מהבריטים. בבריטניה עילת הסבירות היא רכיב קטן בחוק, ואילו בישראל הפכה העילה לכלי מרכזי במשפט הציבורי. אם נשרטט ציר שבצידו האחד יש שלטון חוק מוחלט שבו החוק היבש לא נרטב אף פעם, ובצידו האחר שופט על שיכול לפסול כל חוק בתואנה של סבירות (ובכך לבטל או להכפיף את שלטון החוק לסבירות) - המקרה הישראלי נמצא באמצע. במקום שבו עילת הסבירות היא עליונה תמיד, ההצבעה של האזרח לכנסת היא חסרת משמעות.

הסבירות והדמוקרטיה, או שלטון החוק, הם ערכים מנוגדים, אפוא, אך אין זה אומר שיש לבחור בין שני הערכים. לשניהם יש חשיבות, אך חובה עלינו לאזן ביניהם, תוך מתן אפשרות לאזרח להתגונן באמצעות נציגו מפני דיקטטורה סבירותית ושרירותית.

הטרגדיה היא שיש קונצנזוס רחב בנושא. גדעון סער קידם את צמצום עילת הסבירות וחיזוק הדמוקרטיה, דניאל פרידמן קידם רפורמה בנושא, ונשיאי בית המשפט העליון משה לנדוי ואשר גרוניס ביקרו את הסבירות בחריפות.

אז למה יש התנגדות חזקה כל כך לרפורמה בעילת הסבירות? היטיב להסביר זאת יאיר לפיד, שאמר: "אנחנו צריכים את עילת הסבירות כי יש לנו ממשלה לא סבירה". לא לצמצום עילת הסבירות מתנגד לפיד, אלא לתוצאות הבחירות. לא את הרפורמה שבה תמך בעבר הוא מבקר, אלא את היפרדותו מכיסא ראש הממשלה. עבור לפיד, עבור האופוזיציה, במרדף אחרי הכוח - הכל סביר.